שלום כבוד הרב. למדתי רבות אודות השמחה בשנים האחרונות, ואפילו זכיתי לכתיבת מאמר בנושא. במהלך הלימוד למדתי על הצורך להיות בשמחה כשמתנבאים. וחבר שאל אותי על יונה, שהיה בצער כל-כך עד שביקש נפשו למות אפילו, ובכל זאת המשיך להתנבאות. איך הדבר יתכן?

שלום וברכה, אכן מובא בגמרא שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה (שבת ל:, פסחים קיז.). וכן מובא ברמב"ם (יסודי התורה ז, ד). שאלה גדולה שאלת, ושאלה זאת יש לשאול גם על עוד נבואות רבות בתנ"ך כגון נבואת משה לאחר מיתת אחייניו היקרים בני אהרן, וכן ירמיה שכתב נבואות קשות רבות בספר ירמיה ובמגילת איכה וכו. נראה שנביא שרוצה לקבל נבואה אכן צריך לעשות השתדלות להיות בשמחה וכפי שעשו בני הנביאים בזמן שאול וכן אלישע הנביא שעסקו בניגון כדי להתבאות, ועל ידי זה הנביא מגדיל את הסיכויים שלו לקבל נבואה. אך אין זה אומר שבשום אופן נביא לא יקבל נבואה אם הוא לא בשמחה. כאשר הקב"ה רוצה להעביר מסר לנביא - הנביא יקבל נבואה בכל מקרה. הרחבות: לא מצאתי מי מהמפרשים שכתב את התירוץ הנ"ל. אך כך מסתבר וכך כתב לי ידידי הרב נעם וייץ. שמעתי מהגר"א וייס שליט"א בדרך מליצה: "הקדוש ברוך הוא לא מחויב לאף אחד ואפילו לא לרמב"ם". ובעניננו כאשר הקב"ה חושב שמישהו צריך לקבל נבואה הוא יקבל את הנבואה בכל מקרה. [וע"ע בדברי החתם סופר (תורת משה בראשית יח א) שמדבריו לא נראה ככה שכתב: "וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו' וישא עיניו וגו'. אחז"ל (שבת ל' ע"ב) אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה, והכא אדרבא הי' מצטער ביסורי המילה ועוד שהוציא חמה מנרתיקה ולא עברו עוברים ושבים כפירש"י, וה' רצה להתראות אליו והוא לא יכול לראות ולהשיג כ"א ע"י שמחה של מצוה, ע"כ וישא עיניו וירא והנה ג' אנשים אורחים עומדים, שמח שמחת מצוה ומיד וירא השכינה שנתגלה אליו"]. מצאנו בדברי המפרשים תשובות אחרות לנבואות שניתנו לכאורה מתוך צער וחוסר שמחה. תשובה אחת היא שהנביאים אכן קיבלו את הייסורים בשמחה [כעין זה ביד המלך על הרמב"ם (שם), ובחומת אנך לחיד"א תהלים (תחילת פרק לח)]. תירוץ מחודש כתב הג"ר יששכר טייכטל במשנה שכיר (ויקרא טז א). לדבריו הטעם שנביא אינו מקבל נבואה כשאינו בשמחה הוא משום שהקב"ה בשמחה כפי שנאמר "עוז וחדוה במקומו". וכאשר גם הקב"ה נמצא בצער, הרי שהנביא יכול לקבל נבואה. וזה לשונו: "ומסתמא היה באותו היום, וכיון שהיה אז שרוי בצער האיך דיבר השכינה עמו הלא אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה כנ"ל, אמנם יש לומר דגם זה לא קשה דזיל בתר טעמא, ומאי טעמא שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה משום שהרי עוז וחדוה במקומו, ואיתא כאן במדרש [רבה כ' י'] על וימת נדב ואביהו לפני ה' וכי לפני ה' מתו אלא מלמד שהיה קשה לפני הקדוש ברוך הוא בשעה שבניהם של צדיקים מתו בחיי אבותיהם, ולפי"ז הרי היה הקדוש ברוך הוא בעצמו בצער על מיתתם לכן אז היה השכינה יכולה לשרות על משה אף כשהיה בעצבות. וזה שאמר הכתוב וידבר ה' וגו' אחרי מות שני בנ"א. וקשה איך נתיחד עמו הדיבור באותו היום ע"ז אמר בקרבתם לפני ה' וימותו ולכן היה קשה עליו מיתתם". אמנם באופן פשוט הטעם שצריך להיות בשמחה כדי לקבל את דבר ה' הוא שצריך להיות בשלמות כאשר נגלה אליו מלכו של עולם. וכך פירש המהר"ל (נתיב התורה פ"ו), ויד המלך (שם). כל טוב!