שלום רב, יש לי שכן ששתל ענבים בחצר שלו לפני כמה שנים. השכן עזב ומכר את הבית. כיום השיח התפשט וחלק מהענבים גדלים אצלנו. האם מותר לנו להשתמש בענבים שבשטחנו?

שלום וברכה. הפירות שייכים לבעלים של העץ וכעת שהבעלים מכר את ביתו העץ שייך לקונה. עם זאת אם ברור לכם שהשכן אינו מעוניין בפירות כגון שהם נשארים בענפים שלך ונרקבים, מותר לך לקטוף אותם. מקורות: ז"ל הגמ' בב"מ (דף קז.): "איתמר אילן העומד על המיצר. אמר רב הנוטה לכאן לכאן והנוטה לכאן לכאן. ושמואל אמר חולקין". ונחלקו רבותינו הראשונים בביאור הדברים. ופרש"י שמדובר באילן שנטוע בסמיכות למיצר ושורשיו נוטים לשטח חבירו. ואיו לדעת התוס' (שם ד"ה אילן העומד) מדובר על מיצר השייך לשניהם ורק הענפים נוטין יותר לשל אחד מהם אך אם "נטוע כולו ברשות אחד והענפים נוטים ברשות חבירו בזה א"ר יוחנן בס"פ לא יחפור כו' שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ, שכל הענפים יהא לבעל השרשים". להלכה פסק מרן השו"ע (סי' קנ"ה סע' כ"ט) כשמואל: "אילן העומד על המצר אף על פי שהוא נוטה לתוך שדה אחד מהם, שניהם חולקים פירותיו". וכפל דבריו בסימן קס"ז (סע' ב'): "אילן העומד על המצר, אף על פי שהוא נוטה לתוך שדה אחד מהם, הרי שניהם חולקין בפירותיו". והוסיף שם הרמ"א שכל האמור באופן שהאילן נמצא במיצר שבין שני החצרות: "אבל אם עומד בשדה של אחד מהן, ונוטה לשדה אחר, הולכין אחר העיקר והכל שלו". ולפי זה הפירות שייכים לבעל האילן. והנה הגמ' בב"ב (דף כז) מוסיפה בעניין הנ"ל וז"ל : "כי אתא רבין א"ר יוחנן, אחד אילן הסמוך למיצר ואחד אילן הנוטה מביא וקורא, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ". ברישא מדובר באילן שגזעו נמצא באמצע והשורשים נכנסים לשניהם, ובמציאות זו כתב הנתיבות (סי' קנ"ה סקט"ו) שכל אחד יטול לפי אחוזי השורשים שברשותו. ובסיפא שהאילן 'נוטה' לחצר חברו, הכוונה שאף אם השורשים ברשות חבירו מ"מ הולכים לפי מיקום הגזע וגוף האילן. ונחלקו הפוסקים בעניין בעלות הפירות מעיקרא ותקנת יהושע. דעת האגרות משה (חו"מ ח"א סי' מ"ג הובא בפתחי חושן יג הערה צא) שהפירות שייכים למי שגוף האילן יוצא מקרקעו (בעל האילן) ויהושע תיקן ששכנו לא יקפיד אם שורשיו/ענפיו נכנסים לרשותו. אולם בדרך אמונה (ביכורים פ"ב סע' י"א בבה"ל ד"ה ואם) ביאר שבעל השורשים הוא בעל הפירות ותקנת יהושע לשייך את הפירות לבעל האילן. וה"ה אם השורשים יונקים במקום הפקר. לגבי קציצת הענפים ובעלות עליהם, כתב השו"ע (סי' קנה סע' כו): "קוצץ את כל הנוטה עד שיהיה שקול כנגד המצר'. כלומר אף שבעל האילן נטע את אילנו בהיתר, כדברי ר' יוסי בפרק לא יחפור. מכל מקום הרשות ביד הניזק לסלק מעליו את הנזק לקצוץ את שורשיו. ועיין שם, שנאמרו כמה שיעורים באיזה אילן ובאיזה שדה, אך הכל לפי העניין, ואם הענפים נוטים לחצר חבריו ומפריעים לו, יכולים לקצוץ אותם. באופן שיש אומדנא דמוכח שבעליו הפקיר את הפירות או מזניח אותם זמן רב, ניתן להשתמש בפירות. פסק מרן השו"ע (סי' קס"ז סע' א) ע"פ המשנה (ב"מ דף קיח): "שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים, בגובה עובי הארץ שביניהם, כל שהעליון יכול לפשוט ידו וליטול אותו מעיקרו, הרי הוא שלו, ובלבד שלא יאנוס עצמו. והשאר של תחתון'. ופרש"י שם בד"ה 'והשאר של תחתון' יישב כך: "ועליון הוא גופיה אפקורי מפקר להו לגביה, שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חבירו וללקוט". לפי האמור הפירות באמת שייכים לבעל השורשים, אלא שהוא מפקיר אותם לשימוש התחתון, כיון שגנאי הוא לו לילך ולבקש את הפירות. וכן ניתן ללמוד מהמבואר בתוספתא (פסחים הובאה ברמב"ם מעשר א' י"ב): "תניא סופי תאנים ומשמר שדהו מפני ענבים סופי ענבים ומשמר שדהו מפני מקשאות ומפני מדלעות בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן אסורין משום גזל וחייבין במעשר בזמן שאין בעל הבית מקפיד עליהן מותרין משום גזל ופטורין משום מעשר". בברכה רבה,