יהודי אשר לפני מספר שנים נתן כסף לגוי על מנת להתחיל הקמת מפעל משותף-כאשר בין השניים לא נערך חוזה מסויים, מאחר וזהו המקובל (היהודי מהגר מאוקראינה בגרמניה-הגוי באוקראינה) והכל הוסכם בעל פה. הגוי באוקראינה לא הצליח להקים את המפעל אך לא השיב את הכסף ליהודי. היהודי ניסה בתחילה למוצאו על מנת לקבל הכסף אך ללא הועיל. בינתיים התייאש היהודי במידה מסוימת ולא טרח יותר לחזר אחרי הגוי. לפני כשנה שבו לשוחח למען קניית מוצרים והיהודי התנה את מכירת המוצרים בכך שסכום מסויים מהחוב יושב לו עוד לפני העסקה החדשה. סכום זה שהינו חלקי-הושב. לפני זמן קצר פנה הגוי לרכישת מוצר, היהודי קיבל ממנו כסף,אך עוד לפני האספקה ביטל הגוי את ההזמנה. ביטול ההזמנה אינו גורם נזק מידי ליהודי,אך ייתכן שיצטרך לשלם סכום מסויים על חלק מהביטול. האם יכול היהודי לתפוס כסף זה ולא להשיבו לגוי בתמורה למה שהגוי עדיין חייב לו או שעליו להשיבו אל הגוי?

א. ראשית, נברר שה'יאוש' שכביכול היה כאן, אינו ממשי, ולא גורם לאי יכולת תביעה ממונית. שהרי כל חוב הינו בעל אחוז מסויים של סיכון שלא יושב (פסחים קיג, כל אשראי ספק). וממילא, פעמים שעולים ספקות בליבו של המלווה על עצם יכולתו לגבות את חובו, ואפילו יאמר בפירוש 'ווי לחסרון כיס' אין זה ייאוש, אלא אם כן ישנו אומדן גדול שאין הסיכון בחוב זה כחוב רגיל, כגון: פריץ או שר חשוב שאינו רוצה להשיב את ההלוואה, שאז ברור שישנו יאוש, בין אם אמר ובין אם לא (מהרי"ק שורש ג. חושן משפט סימן רסב סעיף ה ברמ"א). ב. לאור זה, ניתן להפעיל את דין 'עביד איניש דינא לנפשיה' (ב"ק כז:). וגם לפוסקים שאומרים שאין בחוב דין זה אלא רק בחפץ המבורר שהוא שלו שתופסו חזרה מחברו, אין דין זה שייך כאן, שאיסור 'לא תעבוט עבוטו' נאמר על 'רעך'. בנוסף, מעות אלו הגיעו אליו בהיתר (שנשלחו ברצון הנותן ע"מ לבצע את הקנייה), והיהודי רק מעכבם אצלו, שבזה יש אומרים שלא שייך המושג 'דינא לנפשיה' משום שאינו מוציא מיד רעהו ממון, אלא מעכב את הנמצא בידו. ג. מסקנה: היהודי יכול להשאיר כסף זה אצלו בעקבות החוב שהגוי לא השיב לו. בברכה הרב יהודה אודסר