שלום הרב, ראשית אציין שאני בחור ישיבה. לאחרונה אני נבוך בשאלת הגיוס לצבא, ואשמח אם הרב יוכל לעזור לי בדבר. אקדים כי אני משוכנע שישנה חובה הלכתית על לומדי התורה להתגייס, ואף מרגיש הכרח לכך מצד ההגינות והיושר הבסיסיים = לשאת בעול עם הציבור, לא יתכן שאנשים בגיל שלי יחרפו את נפשם ויעשו מאמצים פיזיים ונפשיים למען עם ישראל, ואני אמנע מכך (כשיש ביכולתי!). אך מצד שני, עולה בליבי קול אחר. מדינת ישראל לצערי הרב, פועלת לרוב שלא על פי התורה הקדושה, וסרה מרצון השם יתברך בכמה דברים, הן מצד האופי של החינוך בצבא, והן מצד המוסר המלחמתי המעוות שרווח היום בעולם המערבי. האם לא נכון לומר שחיילים רבים נהרגים בגלל החלטות מעוותות של מקבלי ההחלטות שרובם רחוקים מללכת לפי רצון השם?! עד מתי נשתוק. אני רואה ומרגיש בכך חילול השם נורא. כך עם ישראל מתנהג, כתגובה לרחמי האל המרובים וחסדיו עימנו בקיבוץ הגלויות והקמת עם ישראל מגלות?! במלחמות ישראל בהסטוריה, כאשר עם ישראל היה נאמן לרצון הקב"ה, הנצחונות בסיעתא דשמיא היו גדולים בהרבה. לא נפקד ממנו איש. לא ראוי שנתאחד = שומרי התורה הנאמנים לדבר השם, ונציב גבולות ברורים והגונים כפי רצון השם?! עד מתי נהיה למרמס החילונים והשמאל במדינת ישראל שתכליתה האידיאלית היא דבקות בהשם וקידוש שמו?!

שלום וברכה! הטענות שאתה מעלה יש בהן מידה של צדק, וניכר שאתה כותב אותן מתוך כאב אמיתי. אבל לענ"ד הטענות הללו אינן מצדיקות הימנעות מלהתגייס לצבא, וזאת מכמה סיבות: א. ראשית, צריך לראות את התמונה בשלמותה, שלענ"ד היא הרבה יותר מורכבת: לגבי החינוך בצבא – אכן יש בצבא לא פעם בעיות בתחום זה, של חינוך לערכים שמנוגדים לתורה. אבל האם אפשר לומר באופן גורף שהאופי של החינוך בצבא הוא מנוגד לתורה? ב"ה יש בצבא רבנים צבאיים שמעבירים לכלל החיילים שיחות בהזדמנויות רבות, וכן יש ברבנות הצבאית מדור שעוסק בכתיבת חומרים תורניים הקשורים להקשר הצבאי ומפיץ חוברות ועלונים לחיילים ולמפקדים. גם במסגרות חינוכיות שאינן קשורות לרבנות הצבאית יש לא פעם פעילויות שמקרבות את החיילים אל הערכים והמקורות היהודיים, כגון סיורים בעיר דוד, וכמובן בצבא מועברים הרבה מסרים ערכיים של גבורה ומסירות נפש, כגון מורשת קרב ועוד. נכון שיש בחינוך הצבאי גם תכנים בעייתיים, אבל צריך לראות את התמונה השלמה ולא לצייר את המציאות באופן שלילי לגמרי. כך גם לגבי טענתך על "המוסר המלחמתי המעוות". אכן יש לא פעם בתחום זה מסרים בעייתיים מצד חלק מן הפיקוד, והתנהלות שאינה נכונה מול אויבינו, אבל זהו רק חלק מן התמונה. ראה את המצב ברצועת עזה כיום – יש שם רבבות הרוגים, מעל מיליון פליטים, והרס נרחב מאד של בתים ותשתיות. האם כך נוהג צבא שפועל אך ורק על פי אמות המידה של "המוסר המערבי המעוות"? צה"ל פועל בכח רב מול אויבינו, למרות הנזק הרב שנגרם כתוצאה מכך. נכון שלא פעם צה"ל גם מגביל את פעילותו מחשש לפגיעה גדולה מדי במי שמכונים "בלתי מעורבים", ולא תמיד הדבר נעשה בשיקול דעת נכון וראוי על פי השקפתנו. אבל בהחלט לא נכון לומר שכל ההתנהלות של צה"ל נעשית רק על פי קוד מוסרי מוטעה ומעוות. "חיילים רבים נהרגים בגלל החלטות מעוותות של מקבלי ההחלטות" – זו אמירה קשה, וצריך להיזהר מאד כאשר אומרים דבר כזה. ראשית, כאמור, באופן כללי צה"ל נלחם בעוצמה רבה, גם כאשר הלחימה עשויה לגרום לאויבינו נזק סביבתי חמור. בנוסף, גם אותן החלטות של ההנהגה שמגבילות את הפעלת הכח של צה"ל, נובעות לאו דוקא משיקולים מוסריים פסולים, אלא במידה רבה הן מבוססות על שיקולים מעשיים שחיוניים לניהול המלחמה. אם למשל אנו זקוקים לאספקה שוטפת של חימושים מארה"ב, שבלעדיה לא נוכל להמשיך את הלחימה, הרי ניהול של המלחמה על פי אמות המידה הנכונות לדעתנו ותוך התעלמות מדעתם של מנהיגי ארה"ב, עלול להוביל בסופו של דבר לכך שהמלחמה תיעצר כליל. יש כאן מכלול של שיקולים מורכבים שצריך להביא אותם בחשבון. יש לנו ערכים שאנו רוצים לממש אותם, אבל כדי להשיג את הערכים הללו בפועל אנו צריכים לפעול בשׂוֹם שכל, להיות חכמים ולא רק צודקים, וכך לממש את הדרכות התורה באופן המיטבי בתוך המציאות הקיימת. ב. גם על פי התמונה שאתה מצייר (שכאמור, להבנתי היא חלקית ולא מדויקת), המסקנה שלך אינה נכונה לענ"ד. נניח שאכן הצבא פועל בצורה לא טובה מבחינות רבות, האם בגלל זה נימנע מלהתגייס בכלל? הרי מדובר בהצלת נפשות של כלל ישראל – האם נפקיר את הביטחון של עם ישראל בגלל שיש בעיות כאלה ואחרות, חמורות ככל שיהיו? נניח שיש בצבא חינוך בעייתי – האם בגלל זה לא נשתתף בלחימה, שהיא מצוה? או נניח שצה"ל נלחם בעוצמה נמוכה מדי לדעתנו – האם בגלל זה לא נתגייס ולא נילחם בכלל? כמובן אם אומרים לאדם לעשות פעולה של עבירה (שלא בהקשר של פיקוח נפש) אסור לו לעשות אותה, אבל אין מקום להימנע מגיוס בגלל שחלק מן ההתנהלות אינה לרוחנו. ג. אתה כותב: "נתאחד, שומרי התורה הנאמנים לדבר השם, ונציב גבולות ברורים והגונים כפי רצון השם". דהיינו שאתה מציע להימנע מן הגיוס לא רק באופן פרטי, אלא באופן ציבורי, כדי להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות שישנו את דרכם ועד אז לא נתגייס. צעד כזה הוא בעל משמעות גורלית הרבה יותר מאשר הימנעות של אדם פרטי מלהתגייס, ועלולות להיות לו השלכות חמורות מאד על ביטחון מדינת ישראל. כך למשל, כאשר היתה תנועה של סרבנות משמאל בגלל הרפורמה המשפטית, עלו כנגדה טענות מימין, שהדבר מחליש את צה"ל ועלול לעודד את אויבינו לתקוף אותנו. האם מן הצד שלנו אנו רשאים לשחק כך בביטחון המדינה ולנהוג בחוסר אחריות כזה? נכון שאנו מאמינים בערכים שלנו ורוצים להיאבק למענם, אבל לא יעלה על הדעת שלמען קידום מטרות חשובות אלה נפקיר את ביטחון עם ישראל. ד. עוד אתייחס לדבריך: "עד מתי נהיה למרמס החילונים והשמאל". ראשית, כפי שתיארתי קודם, התמונה שאתה מצייר, כאילו צה"ל משליט על חייליו ערכים חילוניים ושמאלניים בלבד, היא חלקית מאד. באותה המידה, חייל שהשקפתו מנוגדת יכול לטעון כנגד קיומם בצה"ל של הרבנות הצבאית וסיורי מורשת שאינם לרוחו, וכמובן לטעון כנגד שירות של חיילים ביהודה ושומרון ובהגנת ההתנחלויות, ולומר "עד מתי נהיה למרמס הדתיים והימין". צה"ל כולל בתוכו חיילים מכל הגוונים וההשקפות, וכל אחד מהם עשוי להיתקל לעיתים בסיטואציה שנוגדת את השקפתו וערכיו. כמובן אין הכוונה לומר שעלינו לקבל פגיעה בערכינו, אבל גם אל לנו להרגיש כאילו יש כאן צד אחד שרומס את הצד השני. באופן טבעי, בגוף כזה שכולל בתוכו מגוון של מגזרים ודעות, נוצרים לא פעם מתחים כאשר כל צד מנסה להגביר את ההשפעה שלו. לגיטימי בהחלט שנעמוד על המשמר ונדרוש שלא יפגעו באמונותינו ובערכינו, אבל לא נכון להציג זאת כאילו יש כאן השתלטות ורמיסה של צד אחד על הצד השני. צריך למצוא את הדרכים לכך שהערכים שלנו יישמרו, ויחד עם זה שכלל החיילים ירגישו בנוח בצבא, כך שכולם יוכלו לשתף פעולה למען המטרה החיונית של הגנת עם ישראל.