בכיתה ה המורה חילקה לכל הכיתה עט שרשום עליו שנה טובה, המורים קיבלו עט יותר יפה ומאוד קינאתי. כמה ימים אחר כך הייתי בכיתה של אחת המורות וראיתי שהיא השאירה עט כמו שרציתי על השולחן אז לקחתי אותו לעצמי. מאז עברו הרבה שנים, העט אבד, שכחתי מי היית אותה מורה שגנבתי לה את העט וברוך ה התחזקתי מאוד והפסקתי לגנוב אבל האשמה והחרטה על המעשה המשיכו איתי מאז. מה אני יכול לעשות כדי לכפר על זה? קרה לי מקרה דומה עם משחק של חבר רק שאני יודע ממי גנבתי את אותו משחק אבל גם שם המשחק אבד ואני לא יודע לאיזה סכום כסף שווה המשחק (זה היה חלק מאוד קטן ממנו שכנראה לא שווה יותר מכמה שקלים). כיצד עלי לנהוג בשני המקרים?

תהליך התשובה מורכב מכמה מעגלים. כפי שהחטא היה מורכב מהידיעה (שכל) רצון(כוחות נפש) ומעשה העבירה (גוף) גם התשובה צריכה לכלול את כלל המרכיבים של החטא. כפי שמסביר זאת הרמב"ם בהלכות התשובה, עזיבת מעשה העבירה(תיקון הקלקול), החרטה(הרת החטא מהשכל) והקבלה לעתיד מכילים את כלל המרכיבים. אמנם יש פעמים שלא ניתן לקיים את התשובה בשלמותה ועל כך מורים לנו ש"אף על פי אינה תשובה מעולה מועלת היא לו" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ב) ואף הגדיל ללמדנו הרב קוק זצ"ל בספרו אורות התשובה שאף שיש דברים שמעכבים את התשובה אל ימנע האדם מעצמו לשוב בתשובה ויאמר לעצמו כיוון שאיני יכול לשוב בתשובה שלמה מה יועילו מעשי, להפך, עליו לעשות כל מה שביכולותו ומתוך כך יזכה לשוב בתשובה שלמה (אורות התשובה טו, ח) אשר על כן, היכן שניתן לתקן את הקלקול והעבירה חובה לעשות זאת. היכן שלא - יש לשוב בתשובה בהבנת החטא ואיסורו ובשינוי כוחות הרצון - וה' יראה ללבב.