בה האם ניתן להחשיב את תפילתו של השוחט כחלק בלתי נפרד ממלאכת השחיטה ובכך לחייב את המעסיק לשלם עבור התפילה. 1. השחיטה מתחילה לפנות בוקר כך שהיא חייבת להתבצע במהלך יום העבודה. 2. שחיטה בהגדרה מחייבת יראת שמיים שהיא תפילה הרואייה לשוחט. ובפרט שמדרישות הרבנות ששוחט ומשגיח יתפללו 3 תפילות במניין כל יום. 3. ברור שצרכני כשרות מצפים שהשוחטים עבורם יתפללו. כראוי לשוחט. 4. לפי בית הדין הארצי לעבודה(דיני המלכות) שחיטה נחשבת כעבודה בשירות הציבור. תודה יוסי

שלום וברכה, בגמרא ברכות (טז.) כתוב: "הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית קורין קריאת שמע ומברכין לפניה ולאחריה ואוכלין פתן ומברכין לפניה ולאחריה ומתפללין תפלה של שמונה עשרה אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם". וכן: "הפועלים שהיו עושים מלאכה אצל בעל הבית קורין קריאת שמע ומתפללין ואוכלין פתן ואין מברכים לפניה אבל מברכין לאחריה שתים...". וכן פסק הרמב"ם (תפילה פרק ה הלכה ח): "האומנין שהיו עושין מלאכה בראש האילן או בראש הנדבך או בראש הכותל והגיע זמן תפלה יורדין למטה ומתפללין וחוזרין למלאכתן, ואם היו בראש הזית או בראש התאנה מתפללין במקומן מפני שטרחן מרובה, ומה הן מתפללין אם היו עושין בסעודתן בלבד מתפללין שלש תפלות של תשעה עשר ברכות, היו עושין בשכרן מתפללין הביננו ובין כך ובין כך אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהן". מתוך הלכה זו נשמע שזמן התפילה הוא על חשבון בעל הבית וכיוון שחז"ל חסו על הממונו של בעל הבית אמרו לפועל להתפלל תפילה קצרה וכן להתפלל על גבי העץ. מצד שני בחוק כתוב שהפסקה שנועדה לתפילה אינה מוגדרת כ"שעת עבודה", ואין למעסיק חובה לשלם עבורה שכר. יש לדון האם יש תוקף לחוק. החזון איש כותב שבהלכות פועלים שהמעביד יכול להתנות עליהם (המתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים) יש תוקף לדיני העבודה משום שמסתמא אדם נשכר על דעתן. אך לעניות דעתי צ"ע בזה משום שבתשובת הרשב"א שהביאו הרמ"א (שסט, יא) כותב שלמרות שנהגו באותו מקום כדין המלכות בכל זאת אין תוקף למנהג זה שנוצר באיסור, שהחליפו דין תורה בדין הגויים. הרב קרליץ (חוט שני, מילי דנזיקין עמוד רפו) כתב שישנו חילוק בין פרט שחושבים עליו בשעת ההתקשרות בין שניים, שבזה יש ללכת אחר דינא דמלכותא אם ברור לנו שהם התקשרו ע"ד תנאים אלו, לבין קבלה כללית שכל ויכוח ממוני נדון ע"פ דינא דמלכותא שעל כך כתב הרשב"א שאין ללכת אחריו. ולכן בדיני עבודה שהם ידועים וכל עובד ומעביד חושבים עליהם בשעת ההתקשרות כותב הרב קרליץ שיש לדון ע"פ החוק. בברכה,