קראתי במספר מקומות, שהעבירות סותמים מוחו וראשו של אדם מהבנת דברי תורה כדבעי. לצערי המר והנמהר יש לי נפילות קשות מנשוא וחמורות ביותר בנושא זה - בענייני קדושה באינטרנט רח"ל. בוש ונכלם אנכי. העניין הוא שאני גם בחור ישיבה ב"ה, ושמח מאד בתורה ושואף לגדול בה כמה שיותר, בעיון רב. כל בוקר שאחרי נפילה אני נכנס לסחרחורת - שאיני אמור להבין כעת את הלימוד, ודאי שלא בעיון, מפני שפגמתי, וכשראשי ורובי בטומאה ודאי לא תכנס בו תורה חלילה. והדבר לעיתים מאייש אותי עד כדי שאני קם בצהרים. אינני יודע כיצד להתמודד עם מחשבה זו, מחד היא מעודדת מאד טרם החטא - לא לחטוא היום כדי לא לפגום בהבנת הלימוד וגדלות התורה של המחר. מאידך אחר החטא היא מייאשת ומסבכת נורא. בפרט שקראתי במקומות אחרים רבים שהתיקון הגדול ביותר הוא עיסוק בתורה בעיון - הא כיצד?

שלום. א. דברי תורה אינם מקבלים טומאה! ברכות כב', א'. ב. כמובן, צריך ללמוד על כח הדמיון המפיל אותך. חיזוק ההליכה לפי השכל, ולא לפי הדמיון, יסייע לך בהתגברות על היצר. ג. בשעת יציאת הזרע, יש הרגשה של הנאה. קבע לעצמך, שאינך רוצה בהנאה זו! ד. תשקיע בתורה, ובכך תתקדם! ברכה והצלחה!