לגבי התשובה שפירסמתם בנושא "האם ה’ יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים". לענ"ד התשובה שהצגתם קצת מתחמקת. בבסיס השאלה עומדת שאלה יותר בסיסית : האם הקב"ה יכול להגביל את עצמו? התשובה צריכה להיות "כן, ה’ יכול לברוא אבן שהוא לא יוכל להרים אם הוא ירצה". הרב הס מביא כדוגמה את התחייבותו של האל לנח ולאנושות לא להביא מבול שנית. תשובה זו מראה ש "חוסר היכולת" תלוי גם הוא בה’ וברצונו כך שאינו מוגבל.

השאלה לא הייתה כיצד לנתח את העניין באופן אמוני אלא מהי ההטעיה שבבסיס השאלה, מהו הלהטוט הלשוני שבעזרתו האפיקורסים "יצרו" שאלה שאינה קיימת באמת. לזה עניתי. מכל מקום - אני חושב שמה שעניתי הוא מה שעומד באמת בבסיס השאלה. מי ששואל כזאת שאלה (או מי ששאלה כזאת מעניינת אותו) לא מוטרד מכך שהקב"ה יכול להגביל את עצמו אלא מכך שהוא רואה בחיים סתירות אמוניות שלא ניתן ליישבן. צדיק ורע לו, שאלת הידיעה מול הבחירה ועצם המציאות של רע בעולם הן השאלות שגורמות לאדם לתהות מיהו ומהו הבורא ומתוך כך נולדת שאלה שמחייבת אותנו להתמודד מול הסתירות הפנימיות שנמצאות לכאורה ברשת האמונה. הכופר עומד מול השמיים וצועק: "אם יש הפכים בעולם אז לא הכל אחד ואין אלוהים, ואם אין הפכים בבקשה להראות לי את זה בצורה המחודדת ביותר האפשרית. ככה נולדה השאלה (החצופה) הזאת, וזו גם התשובה האמיתית לה: ההפכים הנראים לנו הם הטעיה. בהתבוננות מצומצמת באמת ניתן לראות שיש כוחות שמתנגשים זה בזה (כמו כח המשיכה מול היכולת להרים דברים כבדים, כמו הידיעה והבחירה וכו' וכו'...), אבל בהתבוננות עמוקה יותר הכוחות כולם באים ממקור אחד ולכן לנסות לעמות את הידיעה מול הבחירה או את הטוב והרע, גם אם בעיניים שלנו אלו כוחות מתנגשים זה ממש כמו לעמת את הקב"ה מול כח המשיכה או כמו עימות של אדם בתחרות מול עצמו... אני מכיר את תשובתו של הרב הס והיא באמת יפה, אולם לדעתי התשובה האמיתית לשאלה שנשאלה היא לא ציון העובדה שהקב"ה יכול להגביל את עצמו (מה שהוא בוודאי נכון) ולכן הוא "לא יכול" להחריב את העולם וגם "לא יכול" להרים אבנים מסויימות, אלא שכל הנושא הוא להטוט לשוני. לא ניתן, בכלים של טבע, לשאול שאלות על מה שהוא מעבר לטבע. יש דרכים לשאול על הנהגת הבורא, אולם השאלה ממנה התחלנו את הדיון כמו גם קושיות דומות שהזכרנו (דוגמת הידיעה והבחירה שגם הרמב"ם מסרב לענות עליה מסיבה זו ממש) לא תורמות לדיון האמוני ולא כלום. ר' אלעד גרוס.