שלום כבוד הרב, אני חזרתי בתשובה לאחרונה, ויוצא לי לתהות על כמה דברים שמאוד מעסיקים אותי לאחרונה. אתן קצת רקע: לאחרונה בשכבת לימוד שלי(בית ספר חילוני) התקיימה מסיבה, החלטתי לא להגיע לאחר חיפוש קצר באינטרנט בגלל הדברים שהולכים להתקיים שם, והאווירה השרויה שם. זה ועוד כמה מקרים אחרים גרמו לי לתהות, איך זה שאני, כחוזר בתשובה, כבחור שמשתדל מאוד לשמור מצוות, בסופו של דבר מרגיש בהרבה סיטואציות כאילו אני זה שמפסיד, בגלל היותי אדם ירא שמיים. ברור לי שהיה כדאי לי לא להיות שם, אבל אני מרגיש מנותק, לשאר הילדים היה מאוד כיף במסיבה, ועם כמה שהדברים שמתקיימים שם נוגדים את התורה וההלכה כיום, ילדים נהנו, ולא קרה שום דבר נורא, נהנו ולא חשבו על שום דבר לאחר מכן. אז אני מניח שהשאלה שלי היא: איך החילונות מתקיימת ככה? אם מה שאחנו עושים זה הדבר הנכון, איך אנחנו יכולים לפספס הנאות, בעוד שאנשים שלא מקיימים מצוות גם נהנים, וגם ממשיכים בחיים כרגיל? (לא חס וחלילה שאני רוצה שחברים שלי ייענשו), אבל אני תוהה עבור עצמי לפעמים, האם אני באמת עושה את הדבר הנכון? איך ה מסכים לדברים כאלו להתקיים? תודה רבה.

בס"ד שלום לך יקירי. אשריך על האומץ והכנות. השאלה שאתה מעלה היא אחת השאלות העתיקות והעמוקות ביותר ביהדות – היא שאלת "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", והיא נוגעת בנקודה הכי חיה של עבודת השם: המתח שבין הנאה רגעית למשמעות נצחית. אני רוצה לשתף אותך בכמה נקודות למחשבה שיכולות לשנות את הדרך שבה אתה מסתכל על הסיטואציה: 1. הנאה מול אושר יש הבדל תהומי בין "הנאה" (Pleasure) לבין "אושר" (Happiness). הנאה היא דבר חיצוני, רגעי, שמתפוגג ברגע שהאירוע נגמר. מסיבה יכולה להיות כיפית באותו רגע, אבל בבוקר שאחרי – הלב נשאר באותו מצב שבו הוא היה לפני כן. התורה לא באה למנוע מאיתנו הנאה, אלא לכוון אותנו לעונג – לסוג של סיפוק פנימי שמגיע מחיבור למשהו גדול יותר, מתוך ידיעה שעשיתי את הדבר הנכון. כשאתה מוותר על מסיבה כזו, אתה לא "מפסיד" בילוי, אתה "מרוויח" את השקט הנפשי שלך ואת הזהות הערכית שלך. 2. "העולם הזה כפרוזדור" חז"ל לימדו אותנו שהעולם הזה דומה לפרוזדור לפני העולם הבא. לפעמים נראה שאנשים מסביב נהנים ללא הגבלה, אבל היהדות מלמדת אותנו להסתכל על התכלית. דמיין אדם שמתאמן למרתון: בזמן שהוא רץ בקושי ומזיע, חבריו יושבים בצד ואוכלים פיצה ונהנים. האם הוא "מפסיד"? באותו רגע אולי זה נראה ככה, אבל הוא בונה את עצמו, הוא משיג מטרה, ויש לו סיפוק שחבריו לא יכירו לעולם. אתה כרגע "מתאמן" רוחנית – אתה בונה כלי קיבול לדברים עמוקים בהרבה. 3. למה ה' מאפשר לזה לקרות? הקדוש ברוך הוא נתן לנו בחירה חופשית. כדי שתהיה בחירה אמיתית, העולם חייב להיראות כאילו הכל "מסתדר" גם למי שלא שומר מצוות. אם כל מי שהיה עובר עבירה היה נענש מיד, ואם כל מי ששומר מצווה היה מקבל פרס גלוי באותו רגע – לא הייתה לנו בחירה, היינו פועלים כמו רובוטים מתוך פחד או רצון לרווח מהיר. ההסתרה הזו היא שמאפשרת לך להיות גיבור באמת – לבחור בטוב כי הוא טוב, ולא בגלל תמורה מיידית. 4. תחושת הניתוק התחושה שאתה "מפסיד" נובעת מהשוואה. כשאתה מסתכל עליהם מהצד, אתה רואה רק את המעטפת הנוצצת. אתה לא רואה את הריקנות שקיימת לעיתים קרובות אחרי שהאורות כבים, את החיפוש העצמי, או את חוסר המנוחה. יקירי. אני מקווה שדברי עזרו לך. אשמח להמשיך את הקשר ולעזור עוד בכל מה שאוכל. בברכה הרב יצחק גרינבלט.