האם אישה חייבת ב"יהרג ואל יעבור" לגבי גילוי עריות? ומה זה כולל? (במקרה שמאיימים ונותנים לה לבחור..)

תמצית סיכומית – מתוך אנציקלופדיה תלמודית כרך ו, [גלוי עריות] טורים קז – קי: האשה מוזהרת בלאו של גילוי עריות כמו האיש, מפני שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, ויש אומרים לפי שנאמר: לא תקרבו לגלות ערוה בלשון רבים ("לא תקרבו"), לרבות אף הנשים, אבל מהכלל של השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין לא היינו יודעים לאו לנשים בעריות, לפי שאין המעשה שוה באיש ובאשה, שזה שוכב וזו נשכבת, ואינו דומה לשאר איסורים שבתורה שהמעשה שוה באיש ובאשה, ולכן הוצרכנו ללימוד מיוחד, ועוד שמכיון שכתוב בפרשת עריות איש איש אל כל שאר בשרו וגו', והרי זה כמו מיעוט להוציא נשים, אם לא היה ריבוי מיוחד. באשה אם היא מחוייבת למסור נפשה שלא לעבור על גילוי עריות, נחלקו ראשונים: יש סוברים שמכיון שהיא לא עושה מעשה, וקרקע עולם היא, אינה מחוייבת למסור נפש, ואף על פי שאמרנו שהנאתה נחשבת כמעשה, הרי זה לענין מיתה וחטאת, שהיא נבעלת ברצון ורוצה בהנאה זו, אבל כשאונסים אותה והנאה זו באה לה בעל כרחה אין הנאתה כמעשה, שהרי כל עצמנו לא למדנו יהרג ואל יעבור בגילוי עריות אלא משום ההיקש לרוצח, ורוצח עצמו אינו חייב למסור נפשו אלא כשמכריחים אותו לעשות מעשה ולהרוג בידים, אבל אם מכריחים אותה לעשות מעשה ולהביא עליה את הערוה אף היא תיהרג ואל תעבור, ויש מוסיפים אפילו אם אונסים אותה שתלך להיבעל, אפילו אם בשעת הביאה תהיה קרקע עולם. להסוברים שחומרת גילוי עריות היא משום שפוגמה, אשה אינה מצווה בתיהרג ולא תעבור, ואצלה גילוי עריות הוא ככל שאר עברות שבתורה, ומותרת אפילו לעשות מעשה באונס. ויש חולקים וסוברים שאפילו האשה שאינה עושה מעשה חייבת למסור נפשה, ותיהרג ואל תעבור.