האם אדם שמתפלל תפילת שחרית בביתו צריך ליפול נפילת אפים בתחנון או מספיק להגיד את זה בעל פה ביום חול?

שלום וברכה, מי שמתפלל בביתו ביחידות אומר את המזמור 'רחום וחנון' בלי ליפול על פניו, אלא אם כן הוא מתפלל בשעה שהציבור מתפללים (רמ"א קלא, ב). בטעמו של דבר ביאר המשנה ברורה (ס"ק יא) שמצינו בפסוק רמז שנפילה היא רק לפני ארון ה', שכתוב במלחמת העי ויפול על פניו לפני ארון ה'. אם יש ספרי קודש בחדר שמתפלל בו נחלקו הפוסקים אם יש ליפול על פניו (מ"ב ס"ק יא). למעשה המנהג הוא שנופלים אפיים כאשר יש ספרי קודש קבועים בחדר (סידור עולת ראיה שב, סע' ד, חוט שני יום טוב, ענינים סי' י). בני ספרד אומרים מזמור אחר ('לדוד אליך') ונוהגים שלא ליפול על פניהם גם כאשר יש ספרי תורה, אלא אומרים את המזמור הנ"ל (בן איש חי, כי תשא, ש"ר,סע' יג, ילקוט יוסף, סי' קלא הערה יז, עמוד תה, כף החיים סי' קלא, מ). מקורות והרחבה: בפסקי תשובות כתב שנהגו להקל ליפול אפיים כאשר יש ספרי קודש. וציין בהערה שמקורו מהאגרות משה (או"ח, ח"ה סי' כ, אות ה). אמנם המעיין יראה שהאגרות משה לא כתב כן אלא כתב שאפשר להקל שילדים יפלו אפיים כאשר יש ספרי קודש ע"ש. אולם למעשה אכן המנהג הוא ליפול אפיים כאשר מונחים בחדר בקביעות ספרי קודש, כמובא בסידור עולת ראיה ובחוט שני כנ"ל. דעת השולחן ערוך (וכפי שמשמע בבית יוסף) שניתן ליפול אפיים גם כאשר אין ספר תורה. אולם למעשה הספרדים לא נוהגים ליפול אפיים גם כשיש ספר תורה כמצוין למעלה. אוסיף שבירושלים נהגו ליפול אפיים גם כאשר אין ספר תורה. האגרות משה (יו"ד, ח"ג, קכט) ביאר את טעם הדבר משום שכל מקום בירושלים נקרא 'לפני ה' וזה כמו במקום שיש בו ספר תורה. יש אומרים שזה נכון רק לירושלים שבין החומות, כלומר העיר העתיקה (הליכות שלמה יא, יא). ויש אומרים שמנהג זה שייך בכל ירושלים [הגרי"מ טיקוצ'ינסקי כמובא באשי ישראל (כה, הע' לט), וכן בסידור עולת ראיה (שם). כל טוב!