כתוב במגילה שהמן חזר לביתו אבל וחפוי ראש לאחר שהוליך את מרדכי בחוצות העיר. ומפרשים שאבל - הכוונה שהתאבל על מות ביתו. ומיד מצוין במגילה שהמן הוזמן למשתה אסתר. מדוע לא התחשבו בהמן באבלו והזמינו אותו תוך ההבדל באופן מידי (הבהילו) אותו למשתה? ומדוע גם המן לא דחה את הגעתו למשתה שהיה במצב אבל?

שלום השאלה שלך טובה, יש להפנות אותה אל אחשוראש שהוא זה ששלח את אנשיו לקרוא להמן... כפי שנאמר: "עודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו ויבהילו להביא את המן אל המשתה אשר עשתה אסתר". הפרשנים מסבירים שהן לא עסק כעת באבלות על ביתו אלא בהתייעצות עם חכמיו כפי שכתב המהר"י קרא: שחכמיו מדברים עמו ורוצים להשיאו עצה היאך ינצל מיד מרדכי או יתפייס עמו או בשום עצה". המלבי"ם מביא את הסבר האברבנאל שכתב: "גם זה היה בהשגחה שהסריסים באו באמצע הויכוח ושמעו את הנדבר ביניהם שהמן אמר שרוצה עוד להשתדל אצל המלך לתלותו, והם יעצוהו בל ילחם עמו, ומזה ידע חרבונה שהיה אחד מן הסריסים האלה שעשה המן את העץ". שלאחר מכן נתלה עליו המן. והגר"א כתב: "כי אפשר היה שישבור את העץ אשר עשה לכן היתה סבה מאת השי״ת ב״ה שסריסי המלך הגיעו". אם כן המן המשיך בנסיונותיו להפיל את מרדכי או להציל את עצמו ממה שגרם לעצמו, וממילא זו חוצפה ועזות לא לבוא בזמן זה אל סעודת המלך כפי שהסביר רבי יוסף אבן יחייא: "כי המן מרוב צרתו שכח ללכת מעצמו אל משתה המלך אשר היה קרוא בו. ולכן הוכרח המלך לשלוח בעד׳ ובבהלה וכמעט כמעט כעס. בהצטרכו להמתינו ללחום לחם". אסתר אף חששה ממרד כפי שמבואר בילקוט שמעוני: "אמרה אסתר יודעת אני שהוא דוכס ובניו איסטרטיגין (=שליטים) בכל העולם, אלא עד שלא יכתוב להם אגרות וימרדו על המלך עד שלבו מטורף". יום טוב