בהמשך לתשובת הרב, יש סימן על החפץ ויש דרך להגיע לבעל החפץ, אלא שמדובר במזרונים, וכאשר בעלת החפץ נדרשה לקחת את המזרונים, היא אמרה בפעם אחרת, לקחה את שאר החפצים ואת המזרונים, היא השאירה. אחרי חודש קבעה איתי להשאיר לה מחוץ לדירה איזה יום ולא היגיעה בסוף. אחרי זה היא קבעה איתי שוב, והשארתי לה בחוץ, ושוב פעם לא היגיעה. ואז החלטתי לקחת את זה לעצמי. ואז אחרי שנה וחצי היא שולחת הודעה שהיא רוצה את זה. היה לה נוח שהדירה משמשת לה מחסן לזה במשך שנה וחצי. השאלה אם אני צריכה להתייחס, כי גם על השכרת מחסן ראוי לשלם...

שלום רב לשואלת הנכבדת. נחלקו הפוסקים האם מותר להשתמש בחפץ שנכנס לדירה בהיתר. מעיקר הדין בנידון שאלתך הצדק איתך. עם זאת מצד הישר והטוב ראוי להחזיר לה את המזרונים. לגבי תשלום על שכירות המקום לחפצים, את יכולה לבקש ממנה שכירות מאותו זמן בו דרשת ממנה תשלום על כך. מקורות: כתב מרן השו"ע (חו"מ סי' שיט סע' א'): "מי שהכניס פירותיו לבית חבירו שלא מדעתו, או שהטעהו עד שהכניס פירותיו, והניחם והלך, יש לבעל הבית למכור לו מאותם הפירות כדי ליתן שכר הפועלים שמוציאין אותם ומשליכים אותם לשוק. ומדת חסידות הוא שיודיע לבי"ד וישכירו במקצת דמיהם מקום, משום השבת אבידה לבעלים, אע"פ שלא עשה כהוגן". והוסיף הרמ"א בשם הרא"ש: "ויש אומרים דצריך להודיעו תחלה, ואם נאנסו לאחר שהודיעו, פטור". כלומר רשאי בעה"ב להוציא את חפצי חברו כיון שבעל החפץ עשה שלא כהוגן, יכול בעה"ב לנהוג איתו באותה מידה. כמו"כ רשאי אדם לעשות דין לעצמו בעניינים הגורמים לו המפריעים לו וגורמים לו להפסד (כמבואר שם סי' ד'). ומותר לו למכור את החפצים ולשכור בדמיהם פועלים כדי להוציאם מביתו. אלא שנחלקו רבותינו, האם בעה"ב חייב להודיע לבעל החפץ קודם שמוציא חפציו. לדעת המחבר אינו חייב להודיע, ואילו לדעת הרמ"א חייב להודיעו אחרת חייב באונסיו. והנה נחלקו הפוסקים, האם הוא הדין למקרה שהכניס את חפציו ברשות, כגון בנידון שאלתנו שהכניס את חפציו בהיתר בתחילת השכירו. יש אומרים (פתחי חושן פקדון ושאלה פ"א הע' ס"ג, ופ"ח שם פ"ז הע' ו') שלא התירו להשליך לרחוב ע"י הודעה אא"כ הטעהו או הכניס חפצים שלא מדעתו, אבל אם הכניס מדעתו, אין לו רשות להשליך החוצה את החפצים, ויש חולקים וסוברים שניתן להשליך את החפצים אע"פ שנכנסו מתחילה בהיתר (אגרו"מ חו"מ ח"ב סי' נ"ו). ויש לברר האם לדעת הסוברים שניתן להשליך במקרה שבעל החפץ הכניס ברשות כגון בשוכר שחי תקופה מסויימת בדירה והשאיר חפצים אחרי שעזב את הדירה, עד מתי בעה"ב יהיה מחוייב להחזיק חפצים אלו ברשותו. עוד דבר שטעון בירור, האם המשכיר יכול לדרוש תשלום עבור המקום שהחפצים מונחים שם. והנה לגבי הזמן, יש לדון כל מקרה לגופו ולבחון עד כמה מקובל להחזיק חפצים אלו ומזמן זה ואילך, אין חיוב להחזיקם. ולגבי תשלום על השכירות, פשוט שאם המשכיר דרש תשלום מראש, חייב לשלם אפילו אינו עומד להשכרה (ראה פתחי חושן שם). ובנידון שאלתנו, מחד מדובר על כך שבעה"ב הודיעה שהיא מוציאה את הדברים מביתה, אולם זה היה בהוראת השוכרת כדי שהיא תיקח אותם ואין זה כהודעה שהיא משליכה מחוץ לבית, כמו כן מדובר במקום המשתמר בכניסה לבית. ומה שבעה"ב החליטה אחרי זמן רב לקחת את החפצים לעצמה ולהשתמש בהם, לכאורה הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים הנ"ל. לגבי התשלום כיון שהיא לא הודיעה לשוכרת מתחילה שהיא תובעת ממנה כסף על החזקת החפצים אצלה, נראה שאין היא רשאית לבקש כסף עבור מקום הסחורה. אולם מכאן ואילך ודאי שניתן לדרוש כסף. כיון שמדובר בחפצים שלעיתים נוטים שוכרים להפקיר, וכיון שבעה"ב מוחזקת בהם ולדעת המחבר ולפי האגרות משה היא יכלה להשליך אותם לבחוץ, לכן הדין עם בעלת הבית. עם זאת ראוי לנהוג לפנים משוה"ד ולהחזיר את המזרונים לשוכרת, ונכון שהשוכרת תפייס את בעה"ב בדרך כזו או אחרת כדי שהכל יבוא על מקומו בשלום. אם אין הסכמה ביניכם יש לפנות לבי"ד יש לברר את הדברים ולשמוע את שני הצדדים. ברכת ה' עליכם,