שלום כבוד הרב, יש לי כמה שאלות שמאד מעסיקות אותי ביחס לקב"ה, אודה מאד לרב אם יוכל להשיב לי על השאלות. 1) אהבת ה – רציתי לדעת כיצד יש לקיים את מצוות אהבת ה, ובכלל כיצד אפשר להרגיש קשור אליו? הרי בה אין שינוי כלל כפי שמובא בראשונים וכל התארים על ה כחומל, אוהב, נוקם, שונא אינם אלא במובן של השאלה אך אין בו כלל שינוי (רמב"ם, כוזרי ועוד). א"כ מדוע שארצה כלל להתקרב אליו? ובכלל איך אפשר להרגיש אהבה אליו? אני יכול לאהוב אנשים שמחזירים לי אהבה. אנשים שאוהבים אלו אנשים שיש רגש של חיבה אחד כלפי השני. אבל ביחס לה - הוא הרי לכאורה אינו אוהב אותי כשאני מקיים מצווה ולא שונא אותי כשאני חוטא כין שאינו מתפעל ומשתנה בהתאם למעשים שלי. לכאורה בסך הכל יש כאן מערכת רוחנית טבעית שאם תקיים מצוות יהיה לך רווח מכך (גשמי או רוחני) ואם תעבור עבירות תפסיד מכך - ככל מערכת טבעית שקיימת בעולם הטבע. בסך הכל נדרש ממך להכיר את חוקי התורה ואין כאן מקום לעבודה של הרגש. 2) בעניין התפילה – ידועה השאלה כיצד התפילה פועלת שהרי ה לא משתנה? ההסבר שאני מכיר אומר שבאמת ה לא משתנה ומתרגש מהתפילה שלך אלא פשוט אתה נהיה אדם אחר שממילא ראוי לדון אותך מחדש ומה שנגזר עליך קודם התפילה כבר לא רלוונטי לאחר שהתפללת ונהיית אדם אחר. ואני שואל, כיצד אפשר באמת להתפלל ככה?? תפילה כזו נתפסת בעיני כדבר מזולזל מאד. אני מרגיש כאילו סתם מתפלל ומבקש מאיזה ישות חסרת רגשות, ויודע שפשוט פסיכולוגית זה יהפוך אותי לאחר (האמת שאם אני יודע את זה אז זה גם לא יעבוד עלי...) לכאורה אם ה היה "רגשן" ופועל כמו בני האדם - היה מקום להתחבר אליו ולהתפלל באמת? 3) חזרה בתשובה – לכאורה ה ידע מראש שהוא שם אותנו בעולם הזה ואנחנו נחטא (מה יעשה הבן ולא יחטא?) אין מצב שברגע שילד מגיע לגיל מצוות הוא באמת מסוגל להתגבר על החטאים ולקיים את כל השולחן ערוך ופוק חזי מאי עמא דבר... כתוב לא תתורו אחרי עיניכם – באמת ה מצפה שכל אחד יכול לעשות את זה? אני לא מאמין בגישה שטוענת שלאדם יש בחירה על כל מעשיו, כבר חז"ל אמרו שאין אדם ניצול מהרהורי עבירה כל יום ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. וכאן מגיעה השאלה – בהתחשב בנתוני הפתיחה שלנו שברור שאנו חוטאים, מה מקום לבוא ולהרגיש רגשות אשמה על כך? לבקש שלוש פעמים ביום "סלח לנו אבינו כי חטאנו" – ברור שחטאנו כי בראת אותנו עם היצר והיכולת לחטוא! ונודה על האמת – הדרישות של התורה הם הרבה מעבר ליכולות שלנו (משל לאב שיבקש מבנו הקטן בן שלוש אל תאכל מהעוגת שוקולד ומניח לפניו עוגת שוקולד – ברור שהבן יאכל את העוגה והאב עצמו היה לא הוגן בדרישה שהיא מעבר ליכולת של האדם – והנה הקב"ה דורש מאיתנו כבר מגיל 13 כ"כ הרבה מעבר ליכולות שלנו ומעניש אותנו על כך). אנחנו צריכים להתחנן לפני ה שלא יעניש אותנו ושאשמנו בגדנו לפי כל סדר האלף בית, "לך ה הצדקה לנו בושת הפנים". בעיקר ביום כיפור אנחנו מדגישים כמה אנחנו רשעים וכו. ברור שנעשה עבירות כי כך ה רצה שנעשה וברא אותנו עם יצר הרע... שמא תאמר, נכון, אבל בדיוק בשביל זה ה מתחשב בנו ונתן לנו את האפשרות לחזור בתשובה... סליחה על הביטוי אבל יש כאן כללי משחק לא הוגנים. ה שם אותנו בעולם של חטאים, אח"כ מצווה אותנו לא לחטוא, ואז כשאנו חוטאים אנו צריכים להרגיש רע ולהתחנן שיסלח לנו... בתוכי פנימה מתגנבת הרגשה של כעס כלפי ה על כך...ממש אב רחמן שמועיל בטובו לרחם עלינו ומקבל בחסד גמור את התשובה שלנו... ממש תודה רבה... אל תתן לי יצר כ"כ חזק לחטא ולא אצרך להרגיש רע על כך שאני חוטא ולבקש סליחה. ממש קשה לי להגיד את הביטוי "לך ה הצדקה ולנו בושת הפנים..." ועוד ביטויים בסגנון אלו שנפוצים לרוב בתפילות בימים נוראים. אני לא מתבייש שאני לא מקיים את כל השולחן ערוך כי אני יודע שגם המעט דברים הלא טובים שעשיתי זה כי אני בן אדם עם יצרים. אני גם לא מסתכל על עצמי כחצי זכאי וחצי חייב כמו שהרמב"ם כותב – בסך הכל אני חושב שאני אדם טוב שגם מנסה להתקדם ולא מבין מדוע אני צריך להרגיש רע ולחזור בתשובה על חטאים שברור שאני יעשה אותם. (בסך הכל אני בחור ישיבה שלומד רוב היום תורה ולא נופל ביותר מדי חטאים...). 4) להודות לה – ישנם הרבה מקורות בתורה שעוסקים בכך שאדם צריך להודות לה על כל הטובה שנעשה עימו. למשל, לאחרונה פגע טיל בבית אחד והבית ניזוק מאד, ובעלי הבית אמרו בתקשורת, שהם ממש מודים לה על הנס והחסד שעשה עימם. שהרי הם יכלו גם להפגע וה הציל אותם. כביכול יש אנשים רשעים, וה הוא כ"כ גיבור שהצליח להציל אותנו מיד הקמים עלינו לרעה ולהסיט את הטיל באופן שלא יפגע בנו. זה כ"כ מגוחך, ואפילו לכאורה בעייתי מבחינה אמונית, כביכול יש כח חיצוני מה שיש בידו יכולת לעשות רע, וה מצליח לגבור עליו כי הוא חזק יותר מכולם. הרי אותו ה שהציל אותנו הוא אותו ה שעשה לנו את הרעה. אותו ה שאנו מודים לו שהוציאנו ממצרים הוא אותו ה שהכניס אותו לשם... על זה צריך להודות?! לא הן ולא שכרן. שמא תאמר שגם הדבר הרע שקורה לנו הוא גם לטובתינו ולכן תמיד צריך להודות. יתכן, אבל אם כך נמצא שההודאה לה אינה משום שרואים כיצד ה עושה לנו טוב כל הזמן במציאות, שהרי המציאות מלאה גם בדברים כואבים ורעים. אלא רק מכח אמונה שהכל לטובה אנו מודים, ואין טעם לעשות סעודת הודיה על איזה "נס" זה או אחר ולהדגיש כמה טוב נעשה לי במציאות. למשל, להודות על איזה נס במלחמת חרבות ברזל – ניתן להודות רק מי שבאמת יודע כיצד כל המציאות הקשה הזו מובילה לדברים טובים, וכיצד באמת נדע זאת?! סליחה על האריכות והסירבול של הדברים שנכתבו מתוך סערת רגשות... הדבר מאד מטריד אותי ואשמח מאד אם אפשר לקבל תשובות מפורטות, ואם אפשר גם להפנות למקורות בעניין. ממש תודה רבה! יאיר.

שלום רב, שאלותיך ארוכות ומורכבות. אנו ממליצים כי תפרק את השאלות ותשלח כל אחת בנפרד, על מנת שהדברים יהיו מסודרים יותר במערכת ולרבנים יהיה קל יותר להשיב. בברכה צוות אתר ישיבה