שלום רב לכבוד הרב לאחרונה ברוך ה עלה בליבי ערעורי תשובה על החזרת חפצים שגנבתי/לקחתי בלי להחזיר ועלו בראשי כמה שאלות בנושא. 1) אם הפריט שגנבתי/לקחתי כיום לא שווה אפילו פרוטה האם אני מחזיר את השווי בזמן שנלקח או השווי כיום? 2) כאשר אני מחזיר את הפריט (או ערכו אם איבדתי את את הפריט) אני צריך להודות בפני אותו אדם שגנבתי/לקחתי בלי להחזיר ממנו את הפריט הזה לפני זמן מה או מספיק שהעביר לו את הכסף במידה והוא ישאל אגיד לו שזה מתנה ממני מאהבתי אליו או משהו בסגנון? כי באמת אני מרגיש בושה כשאני אומר שגנבתי פריט. 3) אם עשיתי רשימה של כל הפריטים שגנבתי/לקחתי בלי להחזיר וזה כל האנשים שאני זוכר באמת שגנבתי/לקחתי מהם בלי להחזיר האם אני יוצא ידיי חובה של דין בן אדם לחברו הריי דרך שבה אדם רוצה ללכת מוליכין אותו ומסייעין לו מן השמיים כמובן שאם אזכר אחזיר את הכסף/הפריט לבעליו אבל כל עוד אני לא זוכר מה הדין?

שלום וברכה, אשריך על הרהורי התשובה. וכבר אמרו חכמים שעל ידי הרהור תשובה אפילו מי שהיה רשע גמור יכול ליהפך לצדיק (קידושין מט:). 1. יש להחזיר את שווי החפץ בזמן שנלקח (שו"ע חו"מ שס ג). 2. אם אתה מתבייש לומר לו, אינך צריך להודיע לו על הגניבה אלא אתה יכול להשיב לו את הסכום במכתב בעילום שם, או להבליע לו את הסכום במשא ומתן אחר או להכניס לו לארנק או לחשבון בנק או בכל דרך יצירתית שתחשב (שו"ע הרב, מובא בפתחי חושן ד ו). 3. אתה עושה מצוין שאתה מחזיר את כל מה הכסף שלקחת, ואתה זוכר ממי לקחת. ואם ברור לך שלקחת עוד כסף בסכום מסוים, ורק אתה לא יודע ממי לקחת, יש להשיב סכום כסף זה לצרכי רבים (שו"ע חו"מ שסו ב). ואם בהמשך תיזכר ממי לקחת יש להשיב לו. בכך עשית את המוטל עליך בין אדם לחברו. נכון מאד מה שכתבת שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, ואתה הרי עושה את שלך. אין שום דבר המונע את התשובה (רמב"ם תשובה ד ו). בע"ה שתצליח ללכת בדרך הטובה שאתה רוצה ללכת בה. וכבר אמרו חכמים שגדולים בעלי תשובה יותר מצדיקים גמורים (רמב"ם תשובה ז ד). הרחבה: 2. מי שגזל צריך לפייס את הנגזל (רמב"ם תשובה ב ט). אך אם הנגנב לא ידע מהגניבה ולא הצטער, אין צורך לפייס אותו (ראה הגהות אמרי ברוך על חושן משפט לד ז, מובא בפתחי חושן פ"ד הע' קח). וראה בפתחי חושן (שם) בשם הקובץ על הרמב"ם שבחובל המחילה מעכבת את הכפרה ואילו בגזילה הפיוס אינו מעכב את הכפרה אלא ראוי שיפייסנו. 3. למי נותנים צורכי רבים? כתב הפתחי חושן (הלכות גניבה ח"ה פ"ד הע' נ): "ובגמרא אמרו צרכי רבים היינו בורות שיחין ומערות לצרכי רבים, ובאהבת חסד כתב בשם השל"ה דה"ה שיכול לנדב ספרים לביהמד"ר. וכתב בשו"ת אגרות משה חו"מ סימן פח שמ"מ לא יתן בתורת צדקה ויחזיקו לו טובה או יכבדו אותו על כך". ובחשוקי חמד (יומא פה: ענין ו) כתב שיכול לתת לעירוב ולמקווה. והוסיף: עוד נראה דיש מקום שכולם יכולים ליהנות ממנו, כגון בית חולים, ואף על פי שלא כל העולם חולים, מכל מקום כולם נהנים שיש בית חולים בעירו, שיודע שלכל צרה שלא תבוא יש לו מקום ללכת שם מיידית. עוד נראה דבתי כסאות במקומות ציבורים, ובפרט ליד בתי כנסת וליד בתי קברות הם צרכי רבים, וכמבואר בביאור הלכה (סימן ג ד"ה יהא... ויעוין גם בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סימן קלה) שכתב שהגוזל את הרבים ותקנתו שיעשה צרכי רבים זה רק מדת חסידות ולא מן הדין". עכ"ל החשוקי חמד. חשוב להביא כאן את דברי מרן הראי"ה קוק זצ"ל בספרו אורות התשובה (פ"י, ו) שעל ידי הסכמה בלב לשוב באמת בתשובה זוכה להשיב בפועל את כל הגניבות ולתקן את כל הדרוש תיקון. וז"ל: "העבירות והמידות הבלתי מזוקקות הן מטמטמות את הלב, וכל זמן שהנפש חשוכה על ידן, אי אפשר כלל להסתכלות העצמית הבהירה שתתרחב ותתפשט יפה… אמנם על כל חטאת האדם שבין אדם למקום, התשובה הרוחנית משיבה מיד את ששון הישע של אור הרוח, אבל בעבירות שבין אדם לחברו אי אפשר לנפש להשתלם עד שיתוקנו בפועל. ולפעמים יפגשו מכשולים ומניעות, שאי אפשר להתגבר עליהם, וכל זמן שלא נתקנו הם מונעים את אור הדעת, וממילא הן מעכבות את ההכרה של הצדק הכללי ואת החשק אליו לצאת מהסתרתו. מכל מקום, ע"י הסכמה חזקה להיזהר לפחות להבא מחטא לבני אדם, ולהתאמץ בתיקון העבר, כפי אותה המידה של התקיימות התשובה במעשה, כן יוסיף האור הרוחני לזרוח על הנשמה עד אשר אומץ הרוח בעצמו ירבה לו דרכים איך להשלים את התשובה המעשית, כדי שיוכל האור הרוחני לחול על הנשמה הצמאה אליו, בכל מלואו ובכל טובו". עוד כתב (אורות התשובה ז ו) שאין ליפול ליבו על החלקים שעוד לא סיפק בידו לתקן, וז"ל: "ואם ימצא בעצמו חטאים שבין אדם לחבירו וכחו חלש מלתקנם, מכל מקום אל יתיאש כלל מהתקנה הגדולה של התשובה, כי הרי העוונות שבין אדם למקום ששב עליהם הרי הם נמחלים, ואם כן יש לדון שהחלקים הנשארים שלא תקן עדיין יהיו בטלים ברוב מאחר שכבר נמחלו חלקים רבים מעונותיו ע"י תשובתו. ומכל מקום אל יניח ידו מלהזהר הרבה שלא להכשל בשום חטא שבן אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד, "הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש" : אבל אל יפול לבו עליו על החלקים שלא ספקה ידו לתקנם, כי אם יחזיק במעוז התורה ועבודת ד' בכל לב בשמחה ביראה ובאהבה".