שלום. נולדתי דתי, אך כיום אני כבר לא דתי מטעמי אמונה )אני אתאיסט ממש( ולא בגלל קושי בקיום מצוות או מסיבות חברתיות )אני כותב את זה כדי להדגיש שלפחות במובן הפשוט אני לא "תינוק שנשבה"(. אמנם, לא "יצאתי בשאלה" בפועל, משום שאני אוהב ומעריך את הציבור הדתי ונהנה להשתייך אליו )ואני ממשיך להקפיד על המצוות גם בחדרי חדרים, ולא הפסקתי אף פעם(. אין אף אחד בעולם שיודע שהפסקתי להאמין. חבר ביקש ממני שאני יעיד בחתונה שלו )אמנם כשלעצמי לא אכפת לי אם יחולו הקידושים או לא, אבל אני יודע שלו כן אכפת ולכן אני לא רוצה לגרום לו לעבור על אורח החיים שהוא בחר בו, כמו שלא הייתי מאכיל צמחוני בבשר - גם אם אני לא צמחוני(. הבנתי שמחלל שבת בפרהסיא פסול לעדות. אני לא חיללתי שבת אף פעם, אבל גם קשה להגיד שאני דתי. האם אני כשר להעיד? בנוסף, אשמח לדעת באופן כללי, האם מותר לי להצטרף לדברים שבקדושה, לעלות לתורה או לקרוא בה, לשמש כחזן או לקדש וכו. תודה!

מתוך דבריך ניכר כי אתה מאמין באמת וסולד משקר. אמונה מוחלטת באמת היא בעצם אמונה בד' כי רק הוא האמת המוחלטת, וכל האמיתות בעולם הם תוצאה של אמת זו. אמנם כנראה שנצטיירה אצלך איזו הגדרה על ד' ובהגדרה זו אינך מאמין. ועליך לדעת שבאמת אין שום הגדרה שנכונה עליו כי כל המושגים וההגדרות לקוחים מתחומי השגת האדם. והשגה זו היא מתוך הבריאה ולכן איננה יכולה להיות אמיתית על מי שלפני הבריאה לפני הזמן ולפני המקום. ובאמת אין אpילו אחד בעולם שיכול להגיד מהו ד' שהוא מאמין בו. אלא שמאמינים שהמציאות היא קיימת ונצחית כיון שיש מי או מה שהוא נצחי והוא מקיים אותה. כנראה שאתה מאמין בד' בלי שאתה יודע על כך. בינתיים כיון שלדעתך אינך מאמין אל תהיה עד כדי לא לקלקל לפי דעתך, ואל תוציא אחרים ידי חובה בקריאת התורה, אבל כן תוכל לעלות לתורה כי זוהי מצוה שעושה טוב לעולם וגם אם אינך מבין בקדושת המצוה אבל רצונך להיטיב ולא לעשות רע כך שתוכל לעשות כל מצוה.