בס"ד שלום רב, ברקע השאלה אציין שגדלתי בבית ספרדי יותר פתוח מבחינה דתית. חונכתי על תרבות ישראלית-חילונית ותקשורת סחבקית ישראלית. ברבות השנים חונכתי במוסדות דתיים לאומים בכיוון החרד"לינקים ואכן גם מבחינה רוחנית נטיתי לשם. מה שכן, עד היום, כשאני בת 24 אני מתקשה להבין את היחס הנכון כלפי העניין המנטלי והתקשורתי שראוי להיות לי. מחד, חונכתי להיראות עם גב זקוף, עמוד שדרה, לא להתבדל ולהיות חממתית מדי, לדעת לתקשר עם הישראלי הממוצע, להתשמש בהומור הכללי של העם. מאידך, כשאני מסתכלת הרבה על הציבור הדתי לאומי היותר חרד"לניקי, יש לפעמים מנטליות יותר חממתית ומגזרית שלא מכירה את שפת העם ואת ההומור הממוצע, מעין שיח יותר מנומס ומאופק שנתפס בעין הישראלית כילדותי וחסר עמוד שדרה. דבר זה מתבטא בעיקר בתקשורת ובמנטליות תרבותית אבל גם בחיצוניות יותר מרושלת ולא מתכתבת לאופנה הכללית. שאלתי, האם עובד השם אמור להיות אכן מאופק ורציונליסט, המדבר מתוך מקום יותר שקול ומתלבש ברוח יהודית אדוקה ומתמגזר בסביבה הדתית שלו או שדווקא עליו להיות חלק מן הכלל במובן שלא להתבדל ולהיראות מוזר, להתלבש בבגדים הממוצעים, לדבר בשיח השכיח ולדעת גם להיות הישראלי הסחבקי עם ההומור והתחכום? אוסיף לומר שאני שואלת זאת כי במקום של הצד היותר מופנם, יש משהו שמרגיש לי מצומצם. כלומר, מההסתכלות שלי סגנון אישיותי שכזה לא מצמיח ראשי ממשלה, מפקדים בצבא ומנכ"לים. אך מאידך, מרגיש שעדיין יש קו שמחנך לסגנון ההתנהגות היותר צולרי? תודה רבה

בס"ד שלום וברכה, אינני בטוח שהבנתי את שאלתך עד הסוף. אנסה לכתוב מסביב לדברים ואולי יהיה בזה מענה. הדרך החרדלית, כפי שאת קוראת לה, בנויה על רעיון ולא על קוד לבוש או התנהגות אישית. אם כי בוודאי יש לתפיסה זו סדרי עדיפות ומשקלים שונים המשפיעים על מכלול מעשי האדם, כמובן הדברים אמורים באופן כללי. לדוגמא, ככל שיש הערכה רבה יותר לעולם החול אזי הדבר יתבטא בין השאר בסגנון שמדגיש גם את הצדדים החיצונים של החיים. ומאידך, שימת דגש בלעדי על הרוח גורם לזלזול בצדדים שונים של חול ומעשיות. בוודאי שבית מדרשו של הרב קוק זצל יכול ומצמיח בפועל גם אנשי צבא ואנשי מעשה וממשלה יראי שמים ומוצלחים. צורות ההתנהגות אותם ציינת נובעים יותר מאופי אישי מאשר תפיסת עולם. בהצלחה רבה