מעשה היה בקרובינו, זוג שנתגלע בניהם ריב וכדרכם של מריבות נתגלגל הריב על דבר קטן, שהאשה רוצה להתגרש אם לא תקבל מהבעל פרחים. והבעל, אף שלא רצה בגרושים לא הביא הפרחים מחמת הריב ועוד הוסיף על זה ואסר על כל קרוביו להביא לה פרחים בין משמו ובין שלא משמו. ועשה אחד מקרוביהם בערמה וזיכה פרחים לבעל ע"י אחר שלא בפניו והלך ונתנם לאשה ואמר שהפרחים של הבעל ואמרה האישה שאם ישבע על דבר זה שהפרחים של הבעל תבטל הגרושים. ושאל אותו קרוב אם יכול להשבע על דבר זה כיוון שאין רצון הבעל בהבאת הפרחים ובוודאי כשישמע יצווח ונמצא למפרע שלא קנה הפרחים או כיוון שלא אכפת לבעל בהקנאת הפרחים ומה שצווח זה על הבאתם בין משמו ובין שלא משמו ובאמת שלבעל לא אכפת אם יהיו הפרחים שלו אלא רק שלא יביאו אותם לאישה שפיר קנה הפרחים. מה דעת הרב בזה?

כך נהג אהרן הכהן אוהב שלום ורודף שלום מותר לשקר משום דרכי שלום אך לא להישבע אני מסופק אם מותר להישבע בלא שם, ובליבו יחשוב שבעצם אינו מתכוון להישבע אלא רק אומר את המלים מתוך אילוץ