אנו משפחה של כהנים, אחד מקרובי משפחתנו התגרש פעמיים וכעת הוא גר בזוגיות עם אשה גרושה. מה התייחסות ההלכה לכך, והאם מותר לארח אותם אלינו לשבת שלמה ?

שלום רב. יש להקדים כמה נקודות חשובות: א. ראשית כל יש לברר שאכן מדובר בכהן ולא בישראל או בפסולי כהונה. ב. כהן אסור מהתורה להתחתן עם גרושה וגם הקשר עצמו ללא נישואין אסור. ג. בפשטות נראה שאין באירוח זה, איסור "לפני עיוור" או "מסייע" לדבר עבירה. ד. נחלקו הפוסקים האם מותר לארח יהודי שאינו שומר תורה ומצוות בשבת. ה. לדעת המתירים, צריך לתת לו את האפשרות שיוכל לשמור שבת שלמה (דירה וכו'). למעשה, שאלת האירוח אינה נמדדת רק בפן ההלכתי האמור, אלא מתוך ראייה רחבה יותר של התמונה, כיוון שיש כאן חשש לנתינת "כשרות" משפחתית למציאות זו. עם זאת כאשר הדבר נעשה בהצנע ויש סיכוי שהאירוח יקרב אותו ויגרום לו לחזור למוטב, יש מקום להקל בשעת הדחק ולאחר התייעצות נוספת עם ת"ח. במידה והאירוח נעשה באופן שמפרש כלגיטימציה או עידוד לקשר או חלילה עלול לפגוע במשפחה, בפרט אם יש ילדים בבית שעלולים לטעות בהבנת המסר, וכדו'. יש להמנע מלארח אותם. בשולי הדברים יש להעיר, שאם אכן מדובר בכהן, כדאי לפנות לבית הדין הרבני לשם בירור כשרות הנישואין של האישה. אם יתברר שהנישואין לא נערכו בכשרות, ייתכן שניתן יהיה להתירה לכהן. מקורות והרחבה: שאלתכם נוגעת בנושא רגיש וחמור ביותר, ויש בו צדדים הלכתיים, משפחתיים וחינוכיים כאחד שצריך להתייחס אליהם. א. ראשית כל יש לברר שבאמת מדובר בכהן ולא בפסולי כהונה או בישראל וכבר היו מקרים שחשבו שמדובר בכהן ובסוף התגלה שמדובר בחלל או בישראל. במידה ואכן אנו עוסקים בכהן, אין לומר חלילה שניתן להקל בכהני זממנו כיון שאינם כהני ייחוס אלא כהני חזקה, כמו שכתב הרמב"ם (איסורי ביאה פ"כ ה"א): "כל כהנים בזמן הזה בחזקה הם כהנים ואין אוכלין אלא בקדשי הגבול", וכ"פ מרן השו"ע (יו"ד סי' שכ"ב סע' ה'). וראה ברמ"א שם, שאין נותנים להם אפ' חלה מדרבנן, וביאר הש"ך: "דלא מחזיקינן בזה"ז בכהן ודאי". אמנם ידועים דברי המהרשד"ם (אהע"ז סי' רל"ה) שכהני זמננו הם כהני ספק, אך כבר חלקו עליו גדולי הפוסקים וכתבו שכהני זמננו כהני ודאי, כמבואר בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' קמ"ט ובשו"ת חוט השני סי' י"ז, ובספר כנסת יחזקאל (סי' נ"ו) דחה דבריו בשתי ידים וכתב שחלילה לנו להוציא לעז על כל יחוסי כהונה בזה"ז ולהחזיק הבכורים בספק אינם פדויים עיי"ש. דבריהם הובאו להלכה בשו"ת בנין ציון (סי' קכח) והוא חתם את תשובתו במילים אלו: "ואם כן בטל דעת השבו"י כנגד כל הני רבוותא". וראה בשו"ת יבי"א (ח"ט אהע"ז סימן ה) באלו מצבים ניתן לצרף את דעת המרשד"ם. ב. הנה למעשה הלכה בידנו כי קשר נישואין של כהן עם גרושה אסור מן התורה והוא חייב לגרש אותה, וכ"פ מרן השו"ע (סי' ו' סע' א'): "כהן אסור מן התורה בגרושה, זונה וחללה, ואסור בחלוצה מדרבנן. לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה, אין צריך להוציא. אבל גרושה, אפילו אינה אלא ספק גרושה, צריך להוציא". אמנם בנידו"ד הם עדיין לא עברו ונישאו, אך ודאי שקשר כזה אינו רצוי בפרט שהם עלולים למצוא משהו שיערוך להם חופה וקידושין כפי ששמעתי מת"ח מופלג העוסק ברישום נישואין. ג. עם זאת, השאלה אם מותר לארח זוג כזה לשבת אינה נבחנת רק על פי ההיבט ההלכתי, אלא גם מתוך ראייה רחבה יותר של אחריות משפחתית, השפעה חיובית וקירוב לבבות שיכולים להוביל שינוי משמעותי בעניין זה. במקרה שלפנינו מאחר והם כבר חיים יחד נראה בפשטות שאין בכך משום "לפני עיוור" או סיוע ישיר לעבירה (ובאמת בנידו"ד שהם חיים כך מחוץ לנישואין אין כאן איסור מהתורה, ואם נאמר שמדובר בדין "פילגש" הדבר תלוי במח' הפוס' אם האיסור מהתורה ואין הבדל בין ישראל לכהן, ועיין בשו"ת יבי"א חלק י"א סי' פ"ב שדן בעניין "גזירת אוסטרייך" וביאר את ההיתר האמור שם גבי אנוסת כהן שלא נאסרה לו באם מפקיעים את הקידושין, ואכ"מ). שהרי מבואר בגמ' (ע"ז ו:) שדין "לפני עיור" יש רק כאשר החוטא לא יוכל לעבור לעשות את העבירה בעצמו, וכמו נזיר שאסור בשתיית יין, והוא נמצא בעבר אחד של הנהר והיין בצד השני, ורק בזכות יהודי אחר הוא קיבל את היין. אולם כאשר הנזיר יכול להגיע בעצמו ליין כיון שהוא נמצא באותו עבר של הנהר יחד עם היין, אין בכך איסור "לפני עיור" למביא היין. ולכן בנידון השאלה אין חשש לפני עיור כיון שהם ממשיכים לצערנו לחיות יחד בכל אופן בלי קשר לאותה נסיעה לקרובים בשבת. אולם דנו הפוסקים האם בכל זאת יש כאן דין "מסייע" ביד עוברי עבירה. שהרי כתבו התוס' (שבת ג.) שהמסייע להוציא מרשות לרשות בשבת, אע"פ שאין כאן איסור מהתורה, מכל מקום יש איסור מדרבנן. וכתב הש"ך (יו"ד קנ"א סק"ו) שדין זה הוא רק ביהודי, אולם מדברי הרמ"א שם נראה שאין לחלק בדין זה והוא שייך גם בגוי. ויש שביארו את דברי הש"ך, שזה דוקא בישראל שעובר עבירות בשוגג, אך במי שעובר במזיד אין ישראל מחוייב להפרישו (ראה נוב"י ופת"ש בשם הדגמ"ר). ד. לפי זה יש אחרונים שנקטו שאין איסור להזמין יהודי מחלל שבת לסעודה וכדומה אף שיחזור ע"י חילול שבת, כיון שאין איסור מסייע ביהודי שעובר על חילול שבת שלא בשוגג, אולם כיון שדעת פוסקים רבים שכיום רוב מחללי שבת הם "תינוקות שנשבו", דין זה צ"ע. מכל מקום יש עוד צדדים להקל בדין "לפני עיור", וכמו שכתב בשו"ת תשובות והנהגות (תשובות והנהגות כרך א סימן שנח) אודות בן שרוצה להזמין את הוריו על אף שיודע שהוריו יחזרו ברכבם בשבת, וכתב שאין לפני עיוור כאשר מביעים כאב על חילול השבת, וכל כוונת המארח היא לטובתם הגמורה, עיי"ש. ונראה שהוא הדין בנידון דידן, אין כוונת המארח אלא לטובת המתארח כדי לקרבו, אין בזה משום איסור "מסייע". ה. חשוב לציין ביחס לאירוח בשבת, שהמארח צריך לתת למתארח את כל האפשרויות כדי שיוכל לשהות בביתו שבת שלימה בלא שיחלל את השבת, כמו שכתב הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה ח"ב ד'): "להציע לו מקום לינה קרוב למקום באופן שלא יצטרך כלל לחלל שבת, ואף אם לא יקבל את ההצעה אין חייבים להגיד לו שיימנע משום כך לבוא, וגם אין צריכים להזהיר אותו שיסע ברכב", כמו כן כתב האגרו"מ שם לגבי מניעת חילול ה' במה שאפשר, וז"ל (שם): "אמנם חילול השם יש כאן, שבאים לביתו במכונית בפרהסיא בעצם יום השבת, ולכן יש לראות שעכ"פ לא יחנו את מכוניתם סמוך לביתו במקום שירגישו שבאו במיוחד אצלו". ובסוף דבריו ציין כמה חשוב לקרב אותם, וז"ל: "ונראה שישתדל כפי כחו למונעם מחילול שבת, אבל אם זה אי אפשר ומרגיש שיש בזה תועלת להחזירם למוטב, לא ימנע לעשות מפני איסור לפני עור, רק יקרב אותם כפי האפשר, ושמאל דוחה וימין מקרבת, ויזהר ויודיע אותם תמיד חומר חילול שבת ומתיקות שמירתה ובעזרת השי"ת יחזיר אותם למוטב". כמו כן יש להוסיף שלעיתים רבות אווירת השבת המיוחדת והחמימות של המארחים, יכולה להשפיע ביותר על אותו יהודי, ולמנוע אותו לגמרי מחילול שבת כעת או בעתיד. וכמובן שהדבר יכול להשפיע לטובה גם בהבנת חומרת הקשר בין כהן וגרושה. ו. אם כן, אירוח חם ומכבד יכול לעיתים לפתוח דלת לשיח פנימי ואולי אף לשינוי בעתיד, כפי שכתבו כמה פוסקים לגבי מחללי שבת שמתארחים בסעודת שבת כאמור, שהאהבה והקירוב יכולים להשפיע הרבה יותר מאשר להרחיק אותם. בפרט בדור שלנו. ויתרה מכך כתב המהר"י אסאד ביחס ליין נסך (שו"ת יהודה יעלה יו"ד נ'): "בזמן הזה שהדור פרוץ מרובה אין להרחיקם כל כך ולדחותם בידיים חלילה שלא יפקרו טפי, ויותר טוב לקרבם בזרוע". ומבואר בדבריו שיש להם קצת גדר של תינוק שנשבה בין העכו"ם. וכן עולה מדברי מרן החזו"א (יו"ד סי' ב' כ"ח) ביחס ליהודים שאינם שומרי תורה ומצוות בזמננו, וז"ל: ובסוף ספר אהבת חסד כתב בשם הגר"י מולין דמצוה לאהוב את הרשעים מהי טעמא, והבין כן מתשובת מהר"ם לובלין, כי אצלנו הוא קדם תוכחה שאין אנו יודעין להוכיח, ודיינין להו כאנוסין". גם בשו"ת בנין ציון (חדשות סי' כ"ג) כתב מעין דברי המהר"י אסאד, וז"ל: אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם, אחר שבעוונותינו הרבים פשתה הבהרת לרוב... ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דא' ודרבנן, והרי המחלל שבת נחשב המומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא, וזה מודה ע"י תפילה וקידוש, ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן, אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת... והם כתינוק שנשבה לבין עובדי כוכבים וכו'". וכן כתב בשו"ת מהרש"ג (יו"ד סי' כ"ה) שאם אינו מחלל שבת בכל העניינים ולא מתנהג בו כיום חול ממש, אין דינו כמומר. ואם כן בנידון השאלה נראה שכל עוד הוא מאמין ואינו כופר ומזלזל חלילה בתורת ישראל (כגון הרפורמים והקונסרוטיוים שעוקרים את מסורת ישראל וממציאים תורה לעצמם, ראה שו"ת צי"א י"א ג', שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' כ"ו, ופסק"ת סי' נ"ה כ"א). ובאמת יש סיכוי שהאירוח שלו בשבת יגרום לו לחזור למוטב בעניין יש מקום להקל בשעת הדחק ולאחר התייעצות נוספת עם ת"ח. כמובן, אם האירוח נעשה באופן שמפרש כלגיטימציה או עידוד לקשר או חלילה עלול לפגוע במארח, בחינוך הילדים וכדו', במיוחד אם יש ילדים בבית שעלולים לטעות בהבנת המסר. יש להמנע מלארח אותם. בברכה נאמנה,