מגמתם של פוסקי ההלכה צריכה להיות גילוי דבר ה', דהיינו לגלות את האמת לאמיתה בלי מגמה להחמיר או להקל. אין לנו להכניס את רצונותינו לתוך התורה אלא ההפך, לעיין בתורה ובחז"ל ודרך זה להבין מה הקב"ה רוצה מאיתנו. בעניין זה אין חילוק בין רב ציוני לרב חרדי
הסגולה פועמת בכל ישראל אף כשרחוקים מתורה ומצוות * מצוות יישוב הארץ שקולה כנגד כל המצוות, ומובן מדוע * בעבר נחלקו הפוסקים אם בגד מבד סינתטי חייב בציצית ואם יש לברך על ציצית כזאת, אך כיום בגדים אלו נפוצים אף יותר מבגדים מבד טבעי, ואין ספק כי יש להטיל בהם ציצית ולברך עליה * גם הציציות המחולקות לחיילי צה"ל כשרות לברכה ללא ספק * בנוגע לציצית מבד רשת רבים הסתפקו, ונכון שלא לברך עליה
הרמב"ם ניסח הלכה שאינה מוזכרת בתלמוד: "אין מודה במקצת חייב שבועה עד שיודה בדבר שאפשר לו לכפור בו". הלכה קרובה נמצאת במשפטי שבועות לרב האי גאון "שתהא ההודאה במה שלא היה מקוים על הנתבע בשטר או בעדות". הגדרה דומה לפטור משבועה נמצא בירושלמי "כולי עמא מודי שהוא חייב מנה, והיא כתובעת בידו מנה אחד, והוא אינו מודה לה". הניסוח של הרמב"ם נמצא בקטע קדום בתוך פירוש רבנו חננאל: "והאי כיון דאית ליה עליה שטרא ולא יכול לכפור... פטור הוא". ניסוח שמשקף את מקור ההלכה.
א - מצוות ברכת כהנים. ב - כוונת ישראל. ג - מקום עמידת המתברכים.
ד - ארבע הלכות מהתורה. ה - הקשר בין ברכת כהנים לתפילות וקרבנות. ו - נטילת ידיים לפני הברכה. ז - שותפות ישראל בברכת כהנים. ח - חובת חליצת הנעליים לפני הברכה. ט - תפקיד הכהנים. י - כהן רשע. יא - כהן שהרג פסול לדוכן.
האבני מילואים ביאר שיש שני חסרונות בזריקת הגט לרשות האשה. החסרון של משתמרת נפתר ע"י שיכלה לתפוס, ואויר שאין סופו לנוח נפתר למפרע כאשר ינוח. הב"ש כתב שהחסרון בקנה גבוה הוא שלא יכולה לשמרו כלל, אך לא נראה כך מלשון רש"י.
הר"ן מסביר בדברי הרמב"ם שדברי רבה בר אבוה לגבי נמחק או נשרף שייכים רק ברישא של המשנה לגבי זריקה מלמטה למעלה.
