האם זה נכון שמגיעים אסונות ופיגועים בגלל שיהודים לא שומרים את השבת ומחללים אותה?

שלום רב לשואל היקר. המשמעות הפשוטה של עקרון השכר והעונש בהנהגה האלוקית מפורשת בתורה, ובפרט בפרשת בחוקותי (ויקרא כ"ו פס' ג'-ד'). שם נאמר כי אם עם ישראל יקיים את מצוות ה', הוא יזכה לשפע וברכה: "אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ... וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וכו'". לעומת זאת נאמר בהמשך (שם פס' ט"ו - י"ז), כי אם חלילה יפרו את רצונו, הם ייענשו: "וְאִם־בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ... וְנָתַתִּ֤י פָנַי֙ בָּכֶ֔ם וְנִגַּפְתֶּ֖ם לִפְנֵ֣י אֹיְבֵיכֶ֑ם". כיוון שהשבת אינה רק יום של מנוחה, אלא היא יסוד קיומו של העולם ו"אות" ו"ברית" בין עם ישראל לבוראו, שמירתה שקולה כנגד כל התורה כולה. חילולה, לעומת זאת, נחשבת כעבירה על כל התורה. לכן, עניין השכר והעונש מתייחס לשבת ביתר שאת, וכפי שאמרו חז"ל (מדרש תנאים דברים ה' ט"ו פרשת ואתחנן): וכן הוא אומר (ישעיה נ"ו ב'): 'שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע' כל השומר את השבת כשומר ידו מעשות כל רע וכל המחלל את השבת כעושה כל רע: קשה היא חילול השבת שאין הכתוב מזהיר אלא על השבת שנאמר (ירמיה י"ז כ"ז): 'ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה': קשה היא חילול שבת שלא חרבה ירושלים עד שהעלימו עיניהם מן השבת שנאמר (יחז' כ"ב כ"ו): 'ומשבתתי העלימו עיניהם'" הרמב"ם בהלכות תעניות (פרק א' הלכה ב' – ג') מדריך אותנו כיצד להתבונן על אסונות במבט תורני. הוא כותב שדרך נכונה היא לראות בצרה הזמנה לחשבון נפש ותשובה, ולא לראות בה מקרה או גזירת גורל. "ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן". כאשר אדם עושה חשבון נפש, הוא מבין שהצרה באה בגלל מעשיו, ועל ידי כך הוא מתעורר לתשובה ומסיר את הצרה. לעומת זאת, מי שמתייחס לכך כאילו "ממנהג העולם אירע לנו" שזו "דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה (ויקרא כ"ו) והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי". ההתמקדות צריכה להיות בשינוי המעשים שלנו, של כל אחד באופן פרטי, מה הוא יכול לעשות כדי לשנות ולא להסיק מסקנות ביחס לאחרים, וז"ל הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ג' הלכה ד'): "צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה". לכן ראוי לגשת לנושאים כאלה בענווה, כיון שאין איתנו יודע על מה בדיוק נחתם עונש פלוני. אנו לא יודעים חשבונות שמיים. רק באופן כללי ניתן לומר כאשר רואים פורענות שזה הגיע באשמתנו, אבל בפועל אנחנו לא יודעים את החשבון המדוייק וחובתנו היא להתחזק בעצמנו ולראות מה אנחנו יכולים לתקן ולא להטיל חלילה אצבע מאשימה על אחרים. מספרים בשם החזון איש זצ"ל שכאשר היו מנסים להסיק מסקנות ביחס לחטא של אחר, הוא היה מגיב: "מי שיודע חשבונות שמיים כנראה יודע גם מה יש בשמיים, אני לא יודע, אבל אני יודע שצריך להתחזק בתורה ומצוות". דבריו אלו מסכמים את ההוראה הנכונה בעניין זה, אין אנו יכולים לדעת את החשבונות המדויקים של שמיים, אך חובתנו היא תמיד להתחזק בעצמנו ולראות מה אנו יכולים לתקן, ולא להטיל אצבע מאשימה על אחרים. וידועים דברי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, כי באמת כל חטא שאנו רואים אצל האחר הוא נובע מחטא פנימי הנמצא אצלנו שאותו אנו צריכים לתקן. בברכת השבת,