שלום לרב! לפני כמה חודשים התחלתי ללכת עם פתיל תכלת ושמתי לב שהדבר גורם לי לגאווה. אני מסתכל על ציציות של אחרים ומתנשא עליהם בלב על כך שאני לובש ציצית מהודרת יותר. מתוך רצון להישאר בענווה - הציציות כך שהן רק חצי בחוץ - הבגד בתוך המכנס כך שחלק גדול מהציצית מוחבא מתחת לחולצה ולא ניתן לראות את הגדיל הכחול. הבנתי שיש בחשיפת הציציות מעין קידוש השם. האם נכון להסתובב עם הציצית בחוץ במלואה למרות שהדבר עלול לגרום לגאווה או להשאיר את הציצית כך למרות שהדבר מונע קידוש השם?

שלום וברכה! אכן השאלה שאתה מציג אינה פשוטה. מצד אחד, יש עניין בפירסום של קיום המצוה. אני מסופק אם נכון להגדיר זאת כ"קידוש השם", אבל יש עניין להפיץ בציבור את הידיעה שמצוות התכלת חוזרת ומתקיימת בדורותינו. אם כל מטילי התכלת היו מחביאים את ציציותיהם, התודעה הרווחת בציבור היתה שכביכול אין תכלת בעולם, או שחידוש התכלת זו דעה חריגה שאין מי שנוהג כמותה בפועל. ואילו כאשר הציבור רואה שיש לא מעט אנשים שמטילים תכלת, הדבר מעודד אנשים נוספים לברר את הסוגיה ומעלה אצלם את המחשבה להצטרף אל מקיימי המצוה. מן הצד השני, ישנו כמובן העניין שהעלית, שיש להימנע מגאווה. כך אנו מוצאים גם בהקשר כזה, של קיום מצוות באופן שונה מן הציבור - מופיע בהלכה הגדר של "יוהרא", שהפוסקים כותבים לעיתים שעדיף להימנע מהידור מסוים על מנת שלא להתנשא על שאר הציבור שאינו נוהג בהידור זה. לענ"ד אין מקום להימנע מהטלת תכלת בגלל חשש זה של יוהרא (לנימוקים בעניין זה עיין במאמר כאן: https://www.yeshiva.org.il/midrash/34264, פרק ה' סעיף 4), אולם שאלתך אינה האם להימנע מהטלת תכלת ולבטל את המצוה, אלא האם לקיים אותה באופן שהפתילים מוסתרים ואינם בולטים לעין. בזה באמת יש מקום לומר, שאם אתה מרגיש שהדבר גורם לך לתחושה של התנשאות לעומת האנשים שאינם מטילים תכלת, עדיף להצניע את פתילי התכלת ולקיים "והצנע לכת עם אלקיך". ועין בדומה לכך במשנ"ב (א', ו), שטוב לעשות מצוה בפרהסיא, כאשר המטרה היא להפיץ את עניין המצוה וללמד אנשים נוספים לקיים את המצוה, אך בתנאי שיכוון את לבו לשמים ולא להתפאר.