שלום לרב! ישנה סוגייה שמקשה עליי מאוד, באופן פרקטי ובאופן מהותי. לא מזמן הזדמנה לידי גויאבה (הופרשו תרו"מ). רציתי לבדוק אם ישנה נגיעות כלשהי שעליי לבדוק טרם האכילה. בדקתי באנטרנט, והונחתי לקלף ואז לבדוק כתמים, מסמוס ונקבים. ובכן, קילפתי, והיא הייתה נראית לי סה"כ בסדר, אבל כן היה שינוי צבע קל מקומי. אולי גם מקום מעט יותר רך (אבל היה כתוב שזה יכול לנבוע מהבשלת יתר). בכל אופן נאמר שם גם שיכולות להיות שם רימות קטנות, והן עלולות לחדור עד הזרעים הפנימיים, ומדובר במילימטרים בודדים, וצבען כצבע הפרי וכיו"ב. בכל אופן, לא רציתי לקחת סיכון וזרקתי את הגויאבה (לקחתי חלק מזערי בשביל לברך שהחיינו). לצערי אני מרגיש שזו חוויה שחוזרת על עצמה בעוד פעמים ובעוד פירות, הימנעות מאכילת פרי\ירק או מחלקו על מנת להזהר מחרקים. אני קורא על כנימות או רימות שצריך לזהות בכל מיני אופנים מיוחדים וזה פשוט "מוציא את החשק". וזה קושי פרקטי. אבל מעבר לכך, ישנו קושי מהותי. קשה לי להאמין שלסבים ולסבתות שלנו היה את כל האמצעי זיהוי ובדיקה האלה, מה הם עשו? הם בכלל ידעו על סוגי החרקים האלה? ואבות-אבותיהם? ואם כן? אז הם לא אכלו את כל מה שלא יכלו לגדל או לבדוק באופנים המיוחדים ובטכנולוגיות שמתאפשרות היום? קטונתי מלהבין, אבל התורה לא ציוותה זאת במסגרת יכולת ההבחנה הטבעית של האדם? בתמימות אני שואל את הרב - זה רצון השם? האם הקב"ה לא ברא "אילנות טובים להנות בהם בני אדם" והאם לא ניתן את הדין על "כל אשר ראו עיניי"? תודה מראש לרב היקר.

אין חובת בדיקה אלא בגידולים המוחזקים בחרקים או שי סימן ברור להתלעה רווב הגידולים אינם מוזקים בדורות הקודמים היו שנמנעו מאכילת חסה וכדו' היום ב"ה אנו אוכלים חסה בדוקה