שלום, נקרתה בדרכי כתבה על מעשה שהיה בצרפת בתמוז תשפ״ג, בו משפיען רשת ערך ניסוי ושם עצמו בסכנה באמצע הרחוב מול בית קפה מלא אנשים, ואף לא אחד בא לעזור לו, עד שהגיע מנחם מנדעל נרבוני, יהודי חרדי או אורתודוקסי שהיה שם והציל אותו. ידוע לי ש״לא מעלין״ לא מתקיים בזמננו משום איבה (אם הבנתי נכון), אבל במצב הזה, אם מנחם מנדעל לא היה עוזר לו, זה כנראה לא היה גורם לאיבה, שהרי ישבו שם אנשים שהיו יכולים לעזור לו הם! אז איך מנחם מנדעל יכול היה לפעול כך? תודה, עלום שם

שלום וברכה, נראה שמנחם מנדל עשה מעשה טוב וקידש שם שמים ברבים. הרחבה: הדין שאין מעלין נאמר בגמרא (ע"ז כו:) ובשולחן ערוך (סי' קנח). אך זה בגוי שעובד עבודה זרה. גוי שאינו עובד עבודה זרה מיילדים אותו (רע"א יו"ד קנד, והוסיף שמקיים שבע מצוות בני נח). וראה פתחי חושן (ח"ו פ"ב הע' ס) שמסתבר שגם מותר להצילם מסכנה. עכ"ד. ונראה שלא רק מותר אלא אף מצוה להצילם. גם גוי שעובד עבודה זרה מסתבר שהיום אין איסור להצילו גם בלי טעם איבה משום שהנצרות היא עבודה זרה בשיתוף והרבה הקלו בכך לגויים (עי' רמא או"ח קנו ב עשה לך רב ח סח). ועוד שמעשה אבותיהם בידיהם. ויש לציין גם לדברי החזון איש (יו"ד סימן ב ס"ק טז): "נראה דאין דין מורדין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלוי כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוה והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהי' בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו, וכיון שכל עצמנו לתקן, אין דין זה נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת". עכ"ל. נראה שלדברי החזון איש אין מקום לדין של מורידין היום, שאם נוריד עובדי עבודה זרה היום הדבר לא יביא שום תיקון. ויש להוסיף את דברי המאירי (בבא קמא קיג, ב): "כל שהוא מעממין הגדורים בדרכי הדת ועובדי האלהות על איזה צד, אף על פי שאמונתם רחוקה מאמונתנו אינם בכלל זה, אלא הרי הם כישראל גמור לדברים אלו אף באבדה, ואף בטעות, ולכל שאר הדברים בלא שום חלוק" עכ"ל. ויש להוסיף את הטעם של קידוש ה' הנאמר במצות השבת אבידה (שו"ע רסו א). לגבי דברי המאירי הנ"ל בעניין היחס לגויים בזמנינו, ולעניין קידוש ה' בהשבת אבידה ראה מה שכתבתי כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/137085 ועי' בספר 'מסביב לשולחן' (קירש, עמ' 265-267) לגבי עזרה וסיוע של יהודים בארץ ישראל לתיירים גויים מגרמניה. במנחת אשר (ויקרא נג ד) הביא את דברי המנחת חינוך (קומץ המנחה מצוה רלז) שכתב שאין חיוב להציל את מי שבא לאבד עצמו לדעת (אפילו יהודי), משום שהחיוב להציל נלמד ממצוות השבת אבידה ומדובר באבידה מדעת. ומצד מצוות לא תעמוד על דם רעך גם כן אין חייב ע"ש. המנחת אשר (שם) דחה דבריו, ע"ש. הערת הג"ר שלמה הירש: לדעתי דברי החזו"א אינם שייכים לנושא הזה. החזו'א בפיסקה הזו כותב שרק בזמן שעוברי עבירה היו מועטים היה בזה תקנה לגדור את הפירצה שלא תתפשט (אף שכלפי אותם העוברים עצמם לא היה תיקון שהרי הם מתו), והיום שיש רבים שעוברים אין בזה שום תקנה לציבור. דבריו על גלוי שכינה הם הסבר למציאות שהיום יש הרבה עוברי עבירה. אבל בגויים עוע"ז לא שייך לומר כך, אדרבא בעבר הם היו רבים והיום הם מעטים, והדין של מורידין אינו משום תיקון לשאר החברה שהרי כולם היו עוע"ז, אלא כדי לבער את הרעים מהעולם, ומה שייך לחלק בזה בין זמנם לזמנינו. גם גלוי שכינה שבישראל אינו קובע אם אוה"ע הם מזידים שהרי הם לא ראו זאת ואין להם מסורת. ע' כוזרי א סג. יש סברות אחרות שמחמתם לא נוהג היום דין מורידין, אבל דברי החזו"א אינם שייכים לזה.