שלום וברכה לכבוד הרב, רציתי לשאול שאלה של לימוד – ידוע שיש תרי”ג מצוות, וכל מצווה מכוונת כנגד איבר מסוים בגוף האדם. האם יש מקור או פירוט שמסביר איזו מצווה מכוונת כנגד רגל שמאל?

שלום רב. אין מקור מפורש בחז"ל או בפוסקים המייחס את כל התרי"ג מצוות לרמ"ח איברים, עם זאת מצינו בכמה מגדולי ישראל שכן פירטו מעט את היחס בין המצוות לאיברים, וכגון במצוות הקשורות לרגליים מצינו לדוגמה: קימה בפני אב ואם, חכם וזקן; עמידה בתפילת עמידה ובברכת כהנים. הליכה בזריזות לדבר מצווה; הליכה למצוות ביקור חולים ולוויית המת. ונראה שלא בכדי חז"ל העלימו ממנו את שיוך המצוות לאיברים, וייתכן שיש בכך כדי למנוע מהאדם לייחס חשיבות יתרה למצווה אחת על פני אחרת. וכן כדי לגרום לאדם לקיים את כל המצוות בלי ציפייה לשכר מפורט, אלא כ"תורת חיים" שתפעל על כל האיברים והנפש, בפרט שידוע לנו על מצוות כלליות כמו מצוות "ציצית", "לימוד תורה" "שבת" ועוד. מקורות והרחבה: ראשית כל המקור למניין תרי"ג, מובא מסכת מכות (דף כג:): "דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם. אמר רב המנונא: מאי קרא? "תורה צוה לנו משה מורשה", תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, "אנכי" ו-"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמענום". וכתוב בזוהר הקדוש (יתרו דף פב:): "שית מאה ותלת עשר זיני עיטא יהיב אורייתא לבר נש למהוי שלים" כלומר הקב"ה זיכה את עם ישראל בתרי"ג עצות כדי להשלים את קומת האדם הרוחנית ולהטיב לו בעולם הזה ויותר מכך בעולם הבא שהרי העולם הזה הוא פרוזדור לעולם הבא. וראה בתפארת ישראל (למהר"ל פ"ז) שביאר בהרחבה במעלת המצוות שהנפש בגוף נוטה לחומר, ולכן "על ידי שעושה המצוה שהוא סדר שכלי יש לאדם דביקות בשכלי ויוצא מן הטבע שהאדם חומד בו ואז יש לו דביקות בו יתברך", עיי"ש. ובשער המצוות (לאריז"ל בהקדמה) מובא שכל המצוות נצרכות לשלמות האדם אחרת יש חיסרון ח"ו מאותם האברים וז"ל: "כל זמן שלא השלים התרי"ג מצוות שהם כנגד רמ"ח איברים וגידי נשמתו, הנה נשמתו חסרה מן האיברים, ונקרא בעל מום, ועליו נאמר "כל אשר מום בו לא יקרב" (ויקרא כ"א י"ח), וזה נזכר ומפורש בספר התיקונים (תיקון ע'), שאין לו תיקון עד שיחזור בגלגול וישלים כל התרי"ג מצוות". ובמדרש תנחומא (כי תצא סימן ב): "אמר ר' אבא רמ"ח מצות [עשה] בתורה כנגד איברים שבאדם, שכל אבר ואבר צווח על האדם ואומר עשה בי מצוה שנחיה בזכותה ותאריך ימים, ושס"ה מצות לא תעשה, כמנין ימות החמה, שבכל יום חמה זורחת עד שהיא שוקעת, אומרת וצווחת לאדם גוזרני עליך במי שהגיע ימים ליום זה, אל תעבור בי את העבירה הזאת, ואל תכריע אותי, ואת כל העולם לכף חובה, הרי תרי"ג מצות". והנה מבואר בספר מעלות התורה (בפתיחה ר' אברהם אחי הגר"א וע' בהקדמת בחובות הלבבות): "ושמעתי מאחי הגאון ז"ל שבודאי ליכא למימר שלא יכנסו תחת גדר המצוות רק תרי"ג מצוות ולא יותר, שאם כן מבראשית ועד בא אין בהם רק שלשה מצוות, גם הרבה פרשיות שבתורה שאין בהם שום מצוה וזהו דבר שאין מתקבל, אלא באמת כל דיבור ודיבור שבתורה שיצא מפי הגבורה היא מצוה בפני עצמה". ובהמשך הוא מבאר שריבוי המצוות מזכה אותנו לחיות חיים של תורה ומצוות בכל פעולה שאנו עושים, וז"ל שם: "והנה באמת המצות רבו ועצמו עד אין מספר, עד מי שיש לו עיון השכלי ולב מבין ויכול להתנהג בכל פרטי עניניו והנהגותיו מקטן ועד גדול על פי התורה והמצוה... ועל זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קיט צו): "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד", ומה שהוזכר תרי"ג אינו אלא שרשים, אבל הם מאד מתפרשים לענפים הרבה, ובאמת דבר זה נעלם מאתנו איזה מהם שרשים ואיזה מהם ענפים ואין מהצורך לדעת זאת". יש לציין כי בספר חרדים (מצוות עשה פרק ו'), הביא מצוות הקשורות לפעולת הרגליים, ושם הוא פירט את שיש במצוות כיבוד אב ואם, עמידה בפני האב והאם (וכן בפני זקנו וזקנתו), ויש בכך תיקון רוחני לרגליים, וכן על ידי ריצה בזריזות לדבר מצווה, וקימה בפני חכם כשבא בארבע אמותיו (אפילו אינו זקן). וכן קימה מפני ספר תורה, ושם הוא מזכיר גם עמידה של עדים בבית הדין (מצוה שאינה שייכת אלא למי שתובע או נתבע לדין, ויש לקיימה ע"י לימודה), וכן ההליכה למצוות ביקור חולים, וללוויית המת, וכהנים ברכת כהנים, עמידה בעת ברכת כהנים (ובפשטות נראה שהוא הדין לכל המצוות והברכות שמקיימים בעמידה), וכן תפילת עמידה, ישיבה בסוכה שבעת ימים (תלויה ברגליים), מי שח"ו הוזקק לחליצה והיבם אינו חפץ ליבמה. והנה אע"פ שלא מצינו בחז"ל סדר מצוות המכוונן כנגד אברי האדם, ורק מצאנו רמזים לכך לא בצורה מסודרת אלא זעיר פה וזעיר שם, נראה שבכוונה הדברים לא נכתבו, וכפי שכתב מעין זה בספר מעלות התורה ביחס לחלוקת המצוות לענפים ושורשים, שדבר זה "נעלם מאתנו" כיון ש"אין מהצורך לדעת זאת", כיון שהעיקר להתנהל בכל דרכינו ע"פ התורה והמצוות, ו"דרכיה דרכי נעם", וצריך לחיות באופן שהתורה והמצוות צריכים להיות חדשים בעינינו בכל יום ויום. כמו כן תורתנו היא תורת חיים ומעין מה שאמרו "וחי בהם", כלומר לחיות חיי תורה נכונים לפי המציאות שהקב"ה מזמן לנו בכל יום ואין אנו יודעים איזו מצווה עדיפה ולכן צריך לקיים את כל מה שמתאפשר לנו באותה העת. מה שאין בידנו, עלינו להשלים ע"י לימוד אותה מצווה כפי שלימדונו רז"ל. וניתן לבאר על פי האמור, שכמו שהתורה לא פירטה שכר כל מצוה ומצוה, כיוון שיש בכל מצוה עניינים הנצרכים עבורנו ודברים נסתרים העומדים ברומו של עולם, וכפי שהובא בסוף במדרש תנחומא (המובא לעיל): "לפיכך לא פירש הקדוש ברוך הוא שכר מצות שבתורה, שיהו ישראל עושין אותן מעצמן, כדי להרבות שכר, שכך שנינו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב וכו', [לכך כתיב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים] (משלי ד כג)", כך אפשר לומר במה שלא פורט להדיא בש"ס ובפוסקים שיוך המצוות לאברי האדם, כיון שבאמת אין מצוה שאינה נצרכת, ובנוסף יש מצוות כלליות שפועלת על כל אברי האדם, יש מצוות במחשבה, יש בדיבור ויש במעשה, ועלינו מוטל להרבות בקיום המצוות ולהשתדל לקיים את כל מה שבאפשרותנו. בברכה רבה,