הייתי באירוח אצל מישהו והוא קידש עם כוס יחסית קטנה אך נראה שמיועדת להבדלה. המארח שלי אדם דתי והוא שתה רק חצי ממנה. האם יצאתי ידי חובה או שאסור לי לאכול? לשאול אותו נראה לי יגרום לבושה ואינני בטוח גם בשיעור הכוס ובכמות המדוייקת ששתה, הוא שתה בערך חצי ואחר כך העביר צלוחית בשביל הברכה.

שלום וברכה, שאלתך מתחלקת לשניים: א. שיעור כוס. ב. שיעור שתייה מכוס הבדלה. נשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון: א. שיעור כוס של ברכה הוא 'רביעית' 86 מ"ל (גר"ח נאה). דעת החזון איש שהוא 150 מ"ל. בספר הידורי המידות לרב מרגולין (פרק ט) ביאר על פי דעת גדולי הדור שהשיעור המדויק הוא 75 מ"ל. והביא (שם) הרב שטיינמן העיד שבאירופה היו נוהגים להסתפק ב70 מ"ל. אף שלכתחילה ראוי לשתות מכוס שמחזיק לפחות 86 מ"ל, מכל מקום נראה שיוצא ידי חובה ב75 מ"ל, ובדיעבד גם 70 מ"ל אין להבדיל שוב, שספק ברכות להקל (וניתן לצרף גם את דעת כף החיים רצו כא המובא לקמן). ב. צריך לשתות לפחות 'מלוא לוגמיו' מהכוס שזה רוב רביעית ואחרת לא יצא וצריך לחזור ולהבדיל שנית (מ"ב רצו ט, הגרח"פ שיינברג והגרח"ק כמובא ברבבות אפרים ח"א רעא). לפחות צריך שאחד השומעים ישתה מלוא לוגמיו או שלפחות כמה אנשים ביחד ישתו שיעור 'כמלוא לוגמיו' (עי' שש"כ ס לז). ויש פוסקים הסבורים שדי בטעימה כלשהו בדיעבד, ואם טעם לא חוזר ומבדיל (עי' שש"כ פרק ס הע' קלט, פסקי תשובות רצו יא). יש עוד שתי דיעות המקילות יותר: יש מי שסבורים שאם הבדילו על כוס, אף אם נשפך הכוס לפני ששתה, ולא שתה כלל יצא ידי חובה (הגר"מ פיינשטין כמובא בזקניך יאמרו לך עמ' כד, ראה גם בשש"כ שם, וכן אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א). ויש מי שסבור שאפילו אם הבדילו ללא כוס כלל, לא חוזר ומבדיל שיתכן שיצא בדיעבד, וספק ברכות להקל (כף החיים רצו כא). על פי הנ"ל בנידון שלנו: המבדיל טעם מהכוס ולא שתה מלוא לוגמיו יצאו ידי חובה בדיעבד, ואם אפשר ראוי שהשומעים ישתו שיעור 'מלוא לוגמיו'. הרחבה: שוב שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א מהו השיעור המינימלי של כוס, ואמר לי 86 מ"ל. אמרתי בשם הגראי"ל שטיינמן שבחוץ לארץ היו מקילים ב70 מ"ל, ושאלתי אם אפשר לסמוך על כך בדיעבד שיצא ולא לחזור ולקדש או להבדיל. הגר"א נבנצל שאל אותי בשם מי אמרתי את השמועה הזאת. אמרתי הרב שטיינמן. אז אמר שאפשר לסמוך על כך.