שלום וברכה, לפני כמה שנים השתתפה בתי במסיבת פורים המונית במדרשה, ובשובה גילתה שהמעיל שלקחה אינו שלה - ומישהי אחרת כנראה לקחה את שלה. בכיס המעיל היו כרטיסי רב-קו. ניסינו להתחקות בדרכים רבות אחרי המשפחה, פרסמנו את דבר ההחלפה בערוצים שונים במדרשה - אך המחליפה לא נמצאה. מה דין המעיל שנותר אצלנו? האם מותר להשתמש בו? האם עדיף לתרום אותו לגמ"ח? תודה רבה

מכיון שיש מן הסתם סימנים למעיל או לבעליו. הרי שיש כאן דין השבת אבידה. ומכיון שהמעיל אינו "עושה ואוכל" הרי שלכאורה מעיקר האדם צריך לשמור אותו עד למציאת הבעלים. אלא שבעל "ערוך השולחן", בעקבות דברי הנימוקי יוסף, יצר "בניין אב" מדין התפילין של "בי חבו"(הם היו משפחה של יצרני תפילין באופן תעשייתי ותפילין רבות שיצרו היו נראות אותו הדבר ושוות בערכן. בבא מציעא כט:)והוא: שכל דבר אבידה תעשייתי ניתן למכור אותו ולשמור את הכסף או לאמוד את ערכו ולהשתמש בו. אין צורך לשמור אותו דווקא. וזה לשונו: "אמרו רז"ל דכשמצא תפילין שם דמיהן ומשתמש בהם מיד אם ירצה מפני שדבר מצוי הוא לקנותם בכל שעה וגם יכול למכרם דלמה לו לשמרם כיון שמצוי לקנותם [שם] ומזה מבואר דכל דבר המצוי לקנות א"צ לטפל בשמירתו ומוכרה" ( ערוך השולחן חושן משפט סימן רסז סעיף יד) לענ"ד בתרבות החיים המודרנית שלנו שאדם נוסע ממקום למקום מאבד ומוצא דברים (ולא חי בכפר קטן ומקומי..)ובעקבות כך יכול למלא מחסן שלם של אבידות שהוא פוגש בדרכו, עד שימצא את הבעלים. ראוי לקבל את דעתו של ערוך השולחן על מנת שאנשים ירצו לקיים מצוות השבת אבידה ולהשיב את ערכו של החפץ שאבד ולא את החפץ עצמו. לאור הנ"ל נראה לענ"ד שצריך לשום את ערכו של המעיל. לכתוב לכם במקום השמור את ערכו וסימניו שאם יבוא הבעלים יהיה ניתן להשיב לו את כספו. במעיל ניתן להשתמש או לתרום לגמ"ח.