שלום עליכם, בהמשך למצווה לא לצער יתומים ואלמנות... נתקלתי בסיטואציית-חיים מאתגרת, ואני מבקש למצוא מענה כיצד להתמודד איתה, לאור ההלכה ורגישות הנושא. בבניין המשותף שלנו 22 דירות, בהם 3 משפחות של אלמנות ויתומים בגילאים שונים. לאחרונה הגיעה אלמנה נוספת (רביעית). כל ילדיה נשואים, יש לה נכדים, והיא גרה בגפה. מהאלמנות/המשפחות הוותיקות לא שומעים מילה. כל אחת בענייניה. החדשה מפירה את הסדר והשלווה: בעבר זה היה קבלן השיפוצים שלה שהניח ציוד בשטח המשותף במשך שבועות ארוכים ואף חודשים; ולאחרונה זה היה מוביל ריהוט שהניח קרטונים רבים, ולא בפעם הראשונה, בחדר האשפה במקום לקחת אותם איתו. הגברת יודעת את זה (כאמור, כבר יש תקדים)... אך כשמעירים לה בעדינות מירבית... היא דורשת במפגיע את זכויותיה כאלמנה מרת-נפש, ושלא יצערו אותם בביקורת. זה כבר קרה לפחות 4 פעמים. 1. האם ישנו מצב הלכתי המתיר לאלמנה או כל אדם הלחוץ במעמדו החברתי (כדברי רש"ר הירש) להתנהל בפרובוקטיביות כלפי הכלל... ובאותה נשימה יש לו חסינות מפני בקורת? 2. האם יש דירוג מי צריך להיזהר יותר ממי ולא לצער את חברו? לדוגמא, אדם חשוך-ילדים/בנים, הנחשב כמת? או אלמנה במצב משפחתי כנ"ל? מי מהם בעל זכויות יתר וחסינות מפני בקורת וכד? 3. איך עלינו להתמודד עם המצב? אשמח גם למקורות, אם יש. תודה רבה מראש. בריאות, נחת, ובשורות טובות.

אין שום היתר לאלמנה לפגוע באחרים או בסדר הציבורי. מותר להעיר לה אך מבלי לפגוע בה אך אם צערה מעביר אותה על דעתה יש להתחשב בכך