מי שנוהג לקים מנהג של סדר טו בשבט, האם יקים בערב ט"ו בשבט או ביומו? ומנהג אכילת פירות האם בעיקר בערב או ביום?

שלום רב, נהגו לאכול פירות בלילה וביום, ומשתדלים שיהיו מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. ורבים נוהגים לערוך סדר ט"ו בשבט מיוחד עם תפילות ואכילת פירות, בלילה, וכך מצינו בסדרי ט"ו בשבט קדומים שנהגו ללמוד בהם" "סדר ליל ט"ו בשבט" או "תיקון ליל ט"ו בשבט". אמנם כל זה מנהג ואין חיוב בדבר, וניתן גם לכתחילה לערוך סדר כזה ביום. ונהגו להתפלל לפני אכילת הפירות, ועוד נהגו להתפלל על ארבעת המינים ובפרט על האתרוג (מצורף למטה). מקורות: במגן אברהם (סי' קל"א ס"ק ט"ז) כתב בשם תיקון יששכר: "בט"ו בשבט. ראש השנה לאילנות. ונוהגין האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות". וכן הובא במ"ב (שם סקל"א), וכתב כה"ח (שם סקצ"ז), שכן יש נוהגים בני ספרד. ולא מצינו איזכור דווקא בלילה, ואכן נוהגים רבים לאכול את הפירות בלילה וביום, ומשתדלים שיהיו מהפירות שנשתבחה מהם ארץ ישראל (מאמר מרדכי מועדים ט"ו בשבט). והנה ראה בספר "פרי עץ הדר" ושם כתוב בעמוד הראשון, ספר פרי עץ הדר והוא סדר ט"ו בשבט להרב בעל חמדת ימים ז"ל. והביאו בשמו את "סדר ליל ט"ו בשבט" או "תיקון ליל ט"ו בשבט", ומשמע שעיקר הסדר בלילה. אמנם ודאי שאין זה מנהג מחייב. כמו כן יש לציין שכמה מגדולי ישראל כתבו שספר חמדת הימים אינו מקור מוסמך, ואכמ"ל. כמו כן, בספר ברכת אליהו (לר' אליהו מאולינוב) הובא בשם רבי משה חגיז זצ"ל, סדר לימוד לט"ו בשבט ולימוד ט"ו פרקי משניות, ולא הוזכר לעשות כן בליל ט"ו בשבט, וז"ל: "ראיתי מרבותי נ"ע וממרי הנזכר לעיל (הכוונה לרבי משה גלאנטי זצ"ל), שהיה נוהג בט"ו בשבט להרבות בברכות פרי האילן ולהתפלל להי"ת יחדש עלינו ועליהם שנה טובה". אציין שנכחתי בסעודת ט"ו בשבט אצל כמה אדמורי"ם ומגדולי המקובלים בדורנו, ושם אכן נהגו לערוך את הסדר בליל ט"ו בשבט, ויש שערכו את הסדר עם ארבע כוסות של יין, ושלושים מיני פירות כנגד ג' עולמות. פירות שאין בהם קליפה בכלל (כנגד עולם הבריאה), פירות שהפרי מבחוץ והגרעין מבפנים (כנגד עולם היצירה), ופירות שהפרי בפנים והקליפה בחוץ (כנגד עולם העשיה). וזכורני בצעירותי ערכנו סדר ט"ו בשבט עם הגרי"מ מורגנשטרן שליט"א, והתחלנו אחר"צ וסיימנו הרבה אחרי צאת הכוכבים. ואף שהרב מקפיד מאד על מנהגים ובעיקר מנהגי חסידות וקבלה, הרי שהוא לא ראה פגם בעשיית הסדר ביום בשעה מאוחרת, ואדרבה יש חסידים שנהגו לעשות כן לכתחילה כדי להמשיך את הארת היום לשאר הימים, מעין מה שמצינו בסעודה רביעית. אולם כאמור, כל זה אינו אלא מנהג טוב שנהגו ישראל. תפילה נאה לאמרה לפני אכילת הפירות ביום ט"ו בשבט (כפי שנמצא בסדרי ט"ו בשבט): אָנָּא השם רַחוּם וְחַנּוּן, שֶׁלֹּא הֶחְסַרְתָּ מֵעוֹלָמְךָ דָּבָר, וּבָרָאתָ בּוֹ אִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם, אָנָּא זַכֵּנוּ לִטְּעֹם מִנֹּפֶת צוּף פֵּרוֹתֶיךָ הַנְּעִימִים, אֲשֶׁר פֵּאַרְתָּ בָּהֶם עוֹלָמְךָ, זַכֵּנִי לְהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁבְּפֵרוֹתֶיךָ, אֲשֶׁר בָּהּ יִתְרוֹמְמוּ וְיָשׁוּבוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת אֵלֶיךָ בָּאַהֲבָה, זַכֵּנִי בִּזְכוּת כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַטּוֹעֲמִים בַּיּוֹם זֶה מִשֶׁפַע מִינֵי פֵּרוֹתֶיךָ לִרְאוֹת בַּתִּקּוּן כָּל הַסְּפִירוֹת שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת. אָנָּא, זַכֵּנוּ לְכַוֵּן לִטְעֹם פֵּרוֹתֶיךָ בִּקְּדוּשָׁה וּבְטָהֳרָה לֶשֶׁם שָׁמַיִם, לְתַקֵּן שָׁרָשָׁם כְּפִי שֶׁהָיָה בְּגַן עֵדֶן מִקֶדֶּם, בַּשָּׁעָה שֶׁצִּוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ לָאָדָם הָרִאשׁוֹן: "מִכָּל עֵץ הַגַּן אָכֹל תֹּאכַל". זַכֵּנִי לַסּוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנִים הַנּוֹרָאִים הַגְּנוּזִים בְּכָל פְּרִי וּפְרִי, לִסְגֻלַּת הֱיוֹתוֹ כְּלִי נִפְלָא לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, לִדְבֵקוּת עִלָּאִית, לָאוֹר אֵין סוֹף, כַּאֲשֶׁר הֵאִיר עֲדַיִן הָאוֹר הַגָּנוּז, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה מְזֻמָן לְיוֹם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת . רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה גִּלִּיתָּ לָנוּ עַל יְדֵי בְּחִירֵי צַדִּיקֶיךָ, שֶׁגַּם עַכְשָׁו אָנוּ יְכוֹלִים לִזְכּוֹת לְכָל זֶה, וְדַיקָא עַל יְדֵי הָאֲכִילָה, כִּי עַל יְדֵי אֲכִילָה בִּקְּדוּשָׁה וּבְטָהֳרָה נִמְשָׁכִים מַקִּיפִים נִפְלָאִים, שֶׁאֲפִלּוּ מַלְאָכִים אֵינָם מַשִּׂיגִים אוֹתָם. עַל כֵּן בָּאנוּ עַתָּה לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ, אָבִינוּ אַב הָרַחְמָן, שֶׁנִּזְכֶּה בַּאֲכִילַת פֵּרוֹתֶיךָ בְּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, שֶׁתָּאִיר לָנוּ בְּהֶאָרַת הָרָצוֹן, בְּהֶאָרַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִכְּסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד אֵלֶיךָ בִּרְצוֹן מֻפְלָג, אֲשֶׁר יוֹצִיא אוֹתָנוּ מִגַשְׁמִיוּתֵנוּ לְגַמְרֵי, עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה לְהַשָּׂגָה גְּדוֹלָה מִן הַמַּלְאָכִים, כִּי עֲתִידִים צַדִּיקִים, שֶׁתּהא מְחִצָתָם לְפָנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ וְיִשְׁאֲלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי לַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן, הַשּׁוֹפֵעַ וּמֵאִיר בְּפֶרוֹתֶיךָ, זַכֵּנִי לַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן, שֶׁעַל יָדוֹ נִמְשֶׁכֶת הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדְךָ, שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַבְּרִיאָה, שֹׁרֶשׁ כָּל עֲשֶׂרֶת המאמרות, שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ. אָנָּא זַכֵּנוּ עַל יְדֵי טְעִימַת פֵּרוֹתֶיךָ לִזְכּוֹת לַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן, לַחְזוֹת בַּנֹּעַם ה' וּלְהַכִּיר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ. אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֶית ה' כָּל יְמֵי חַיָּי, לַחְזוֹת בַּנֹּעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ . ועוד נהגו ביום זה להתפלל על האתרוג כפי שכתב מרן הבא"ח בספרו לשון חכמים (חלק א' סימן לו): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל אִילָנוֹת הָאֶתְרוֹג לְהוֹצִיא פֵּרוֹתֵיהֶם בְּעִתָּם, וְיוֹצִיאוּ אֶתְרוֹגִים טוֹבִים יָפִים וּמְהֻדָּרִים וּנְקִיִּים מִכָּל מוּם. וְלֹא יַעֲלֶה בָּהֶם כָּל חֲזָזִית וְיִהְיוּ שְׁלֵמִים, וְלֹא יְהִי בָהֶם שׁוּם חִסָּרוֹן, וַאֲפִילוּ עֲקִיצַת קוֹץ. וְיִהְיוּ מְצוּיִים לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, לְקַיֵּם בָּהֶם מִצְוַת נְטִילָה עִם מִצְוַת נְטִילָה עִם הַלּוּלָב בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל". וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעַזְרֵנוּ וּתְסַיְעֵנוּ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ שֶׁל נְטִילַת לוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג כְּתִקְנָהּ בִּזְמַנָּהּ בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, וְתַזְמִין לָנוּ אֶתְרוֹג יָפֶה וּמְהֻדָּר וְנָקִי וְשָׁלֵם וְכָשֵׁר כְּהִלְכָתוֹ. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל מִינֵי הָאִילָנוֹת וְיוֹצִיאוּ פֵּרוֹתֵיהֶם בְּרִבּוּי, שְׁמֵנִים וְטוֹבִים, וּתְבָרֵךְ אֶת הַגְּפָנִים שֶׁיּוֹצִיאוּ עֲנָבִים הַרְבֵּה, שְׁמֵנִים וְטוֹבִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם מָצוּי לָרֹב לְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת קִדּוּשׁ וּמִצְוַת הַבְדָּלָה בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ וּבְכָל אַחֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ". "בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים". יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי. ברכת ה' עליכם,