שלום כבוד הרב, א. מהו הנפח המינימלי במידה וקיימת הגדרה לכך כדי שלא יחשב בתורת כלי לענין מקוואות או באופן כללי. ב. האם צינור שמיועד לטיהור מים צריך להיות בנפח של שפופרת הנוד ג. מה הדין אם יש זווית 90 מעלות בסיום הצינור למעלה. בתודה ובברכה.

שלום וברכה, א. כלי שיש לו בית קיבול, אפילו קטן ביותר, פוסל את המים משום שאיבה. ב. צינור שאין לו כלל בית קיבול, אינו צריך נפח כל שהו, וכל דין 'שפופרת הנוד' נאמר ביחס לחיבור בין מקוואות, ובמצבים מיוחדים גם ביחס לביטול כלי. ג. גם אם יש זוית בצינור, אך המים אינם מתעכבים שם כלל, והזוית נמצאת למעלה במפלס המים בצורת ר', נראה שאין כל חשש להחמיר. מקורות: א. הגדרת כלי לפסול מים: הנה מבואר במשנה (מקוואות ד' ב') שרק אם יש לכלי בית קיבול הוא פוסל, וכ"פ מרן השו"ע (סי' ר"א סע' ל"ד), וז"ל: אין הכלי חשוב לפסול המים שבו משום שאיבה, אלא אם כן הוא ראוי לקבל". עוד מבואר בשו"ע (שם) שצריך שיהיה לו שם כלי בהיותו תלוש, כדי שיחשב לכלי גם אחרי שיקבענו בקרקע. לגבי שיעור כלי הפוסל: נחלקו רבותינו הראשונים (ראה ב"י שם סע' ל"ד), דעת התוס' שאם אין בכלי יכולת להחזיק שיעור של שמן כדי לוך אבר קטן, אינו פוסל את המקווה. אולם לדעת הרא"ש, וכן פסק המחבר (שם): "בין אם הוא כלי קטן ביותר", הוא פוסל את המקווה. עוד נפסק בשו"ע (שם) שאפילו שהכלי אינו מקבל טומאה, המים שבהם נפסלים למקווה. כלי שעשו בו נקב: כתב השו"ע (שם סע' מ'): "כלי שניקב בשוליו, אפילו כל שהוא אינו חשוב כלי לפסול המקוה, ומ"מ אין להקל לעשות מקוה לכתחילה ולהביא מים בכלי מנוקב כזה. ואם הנקב בצדדין, אינו בטל מתורת כלי עד שיהא ברוחב הנקב כשפופרת הנוד". והוסיף (שם): "ויהא קרוב לשוליו, שאינו יכול לקבל שום מים ממנו ולמטה, אבל אם מקבל שום מים למטה ממנו, לא נתבטל מתורת כלי". והקשו האחרונים, שכאן מבואר שכלי שניקב בשוליו אפ' כל שהוא אינו נחשב כלי לפסול את המקוה, ומותר לטבול בו, ולעיל בשו"ע סע' ז' העתיק המחבר את דברי הרמב"ם שצריך דוקא נקב "המטהרו מטומאתו". הש"ך (סקכ"ג) תירץ שמעיקר הדין סגי בנקב כל שהו, אלא משום שסע' מ' סיים בשו"ע שאין לעשות זאת לכתחילה, כתב בסע' ז', שלכתחילה צריך נקב המטהרו. והפת"ש (סקכ"ו) תירץ שבסעיף ז' מדובר לעיין טבילה בתוך הכלי, שזה איסור דאורייתא, ולכן החמיר והצריך נקב המטהרו, אך בסעיף מ' מדובר רק להביא את המים למקוה ע"י כל זה, וסומך השו"ע בזה על שיטות הסוברים שכולו שאוב פסול רק מדרבנן, ובזה סמך המחבר על שיטת הרא"ש שדי בנקב כל שהו. ב. ולגבי צינור שאין לו בית קיבול: מובא במשנה (שם) "המניח טבלא תחת הצינור, אם יש לה לבזבז פוסלת את המקוה". וכן פסק המחבר (סע' ל"ו): "צינור שאין לו ד' שפות אינו חשוב כלי וראוי להביא על ידו מים למקוה". עוד מבואר בשו"ע (שם), שאם חקק גומא בתוך הצינור נעשה כל הצינור כלי. וכן דעת רוב האחרונים (נקודות הכסף ס"ק ע"ז, חיבור לטהרה כלל ד' סק"ט, שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ב'), אולם יש חולקים ודוברים דדוקא מקום הגומא נחשב כלי (ש"ך שם, אבני נזר סיק ר"פ). ואפילו אם נעשה בצינור בית קיבול, אך מטרתו לדבר אחר אין לו דין כלי לפסול בשאובים, כמבואר במשנה (שם ד' ג'): "סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל, מפני שלא נעשה לקבלה. ולכן אם הרחיבו את הצינור באמצע כדי להרבות בלחץ המים, אינו פוסל. וכן פסק המחבר (שו"ע שם), והוסיף הרמ"א ע"פ הרמב"ם: "ולכן מותר לעשות מקוואות ע"י צנורות וסלונות של עץ שמביאין מים מן הנהר או שאר מעין אל המקוה... ולא חיישינן שמא נעשה בהן גומא מכח לחלוחית ומקבלים, דלא מקרי קבלה אף אם היה בהן גומא הואיל ולא עשאו אדם בכונה". אולם הראב"ד חולק על זה, וסובר שגם אם נעשה שלא לשםם קבלה פוסל משום שאובים. וכן פירש הגר"א בפירושו למשנה (מקוואות ד' ג'). ולפי זה כתבו כמה פוסקים שיש להחמיר כדברי הראב"ד (מהרי"ק שורש נ"ו, אגרו"מ יו"ד ח"ב סי' פ"ט, חזו"א ס' קכ"ו סק"א). ולכן להלכה יש לחוש לדעת המחמירים. ג. צינור שיש בו כיפוף: בספר פתחי מקוואות האריך בזה הגר"י בלוי זצ"ל, וכתב שדבר זה מצוי בצנורות המביאים מים, שלפעמים צריכים לעשות כיפוף לצדדים כמין גאם, והוא זוית של 90 מעלות, בכדי לשנות הילוך המים, וציין לשו"ת גידולי טהרה (סי' ט') שכתב שדבר פשוט שאין בזה כל חשש, כיון שאין מקבלים כלל, ולדעתו לא היה צריך בכלל להעיר על כך, אלא לפי שראה חכמים שהזהירו מאד על זה, לכן כתב שאין מקום לחומרא (וכ"כ בשו"ת ערוגות הבושם סי' ר"ח, טהרת יו"ט ח"ה עמ' כ', שו"ת קנין תורה ח"ב סי' א' ה'). אולם ראה בטהרת יו"ט (שם) שחשש לדעת הראב"ד שפוסל סילון כפוף אע"פ שלא נעשה לקבלה, ושכן משמע בשו"ת העמק שאלה (יו"ד סי' מ"ט) שהצריך לעשות נקב ככונס משקה במקום הכיפוף, וכן חששו עוד כמה אחרונים, ולכן הגר"י בלוי כתב בהלכה למעלה, שיש מחמירים שבצנור שיש בו כיפוף, צריך לעשות נקב בזוית הכיפוף שלא יקבל מים (ע' פתחי מקואות שם). אולם למעשה בנידון דידן, כיון שהזווית נמצאת למעלה באופן קבע, נראה שגם המחמירים יודו שהרי אין שם כל עכבת מים, שהרי הכיפוף נעשה במפלס המים, ואולי קצת מעליו. וכפי שלא הקפידו על כיפוף אלא כשהוא בזוית, שיתכן שיש שם עכבת מים כל שהו, אבל אם הכיפוף נעשה בעיגול שאין עכבת מים, אין כל חשש, וכן אם תחתית הכיפוף אינו בזוית של 90 מעליות ממש אלא בשיפוע כלפי מטה, אין מקום לחוש. ולכן כאשר מדובר על צינור הפוך עם זוית כצורת ריש, שאין המים מתעכבים שם כלל, אין צד להחמיר. בברכה רבה,