מה אורך רוחב ושיעור טלית קטן שיוצאים בו ידי חובה לכל הדעות. פשוט קניתי טלית שבכל צד בכתף (בלי הפתח לראש באמצע) יש שיעור של 26 ס"מ, ורציתי לדעת אם זה מספיק כדי לצאת את כל הדעות? יש לציין שנקב הצוואר בשיעור 20 ס"מ. אורך הציצית

שלום רב, על פי הנתונים שציינת, נראה בפשטות כי בשיעור הטלית שברשותך יוצאים ידי חובה לכל הדעות (גם לדעות המחמירות), ההסבר לכך הוא לפי החישוב הבא: א. שיעור האורך: הדעה המחמירה ביותר (חזון איש) דורשת אורך כולל של 120 ס"מ (60 ס"מ לכל צד, ללא חישוב נקב הצוואר). הדעה המקובלת יותר (משנה ברורה, יחווה דעת) מצריכה לכתחילה אורך של 96 ס"מ, ואפשר להקל גם ב-72 ס"מ. בדרך כלל, בטליתות שרוחב הכתף שלהן גדול כפי שתיארת, שיעור האורך תואם את השיטה המחמירה. ב. שיעור הרוחב: לדעת המחמירה (חזון איש), יש להצריך רוחב של 60 ס"מ בסה"כ. בטלית שתיארת, שבה כל כתף היא 26 ס"מ ופתח הצוואר הוא 20 ס"מ, הרוחב הכולל מגיע ל-72 ס"מ, כך שגם לשיטה המחמירה ביותר אתה יוצא ידי חובה ברווח. הדעה הרווחת היא רוחב של 48 ס"מ (יחווה דעת, ולדעת המ"ב נראה שאף פחות מכך כ - 36 ס"מ). ג. צירוף נקב הצוואר: חשוב לציין כי לדעה המחמירה, אם רוחב הכתף של הטלית גדול מרוחב נקב הצוואר (כפי שמתקיים אצלך: 26 ס"מ כתף מול 20 ס"מ פתח), שיעור הפתח מצטרף למניין הרוחב הכללי. בשולי הדברים יש לציין, כי לכתחילה אין לברך על טלית שאורכה הכולל פחות מ-96 ס"מ ורוחבה פחות מ-48 ס"מ. ובנידון השאלה אתה יוצא בה ידי חובה לכל הדעות ורשאי לברך עליה לכתחילה, אם אכן אתה נוהג לברך על טלית קטן (וראה במקורות). מקורות: מובא בגמרא (מנחות מ:), "טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בו דרך עראי חייב בציצית". ופירש רש"י, וגדול יוצא בו עראי, שאינו בוש לצאת בו לשוק. ע"כ. וז"ל הרמב"ם (ציצית פ"ג ה"א): "כסות שחייב אדם לעשות בה ציצית מן התורה היא כסות שיש לה ארבע כנפים או יותר על ארבע, ותהיה מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו, ותהיה הכסות של צמר או של פשתן בלבד". וכבר העיר הראב"ד שהרמב"ם דייק שלא בכל קטן מדובר, "אלא בזה שיכול לילך לבדו בשוק שהרי אמרו והגדול יוצא בו עראי אלמא דלא בכל קטן משערין". וכן פסק מרן השו"ע (סי' ט"ז סע' א'): "שיעור טלית שחייב בציצית, שיתכסה בה באורך וברוחב ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו". והוסיף הרמ"א: "ודוקא כשהגדול לובשו פעמים עראי ויוצא בו לשוק". ונחלקו הראשונים והאחרונים מהו בדיוק שיעור זה ומהו גיל הקטן שעליו כוונו רבותינו (ראה בב"ח שם שהכוונה לגיל שש שבע, והכרעת המ"ב בשם הטור שהכוונה לגיל תשע), ויש עוד אריכות גדולה בכל זה (ע' שו"ת ארץ צבי ח"א סי' א', ובפסק"ת סי' ט"ז א'). א. בעניין שיעור רוחב הטלית קטן, כתב המ"ב (סק"ד): "ובענין שיעור ראשו ורובו כתב בספר פרי הארץ בשם ספר ד"ח ששיעורו ג' ריבעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב וכתב ע"ז המחצית השקל והארה"ח שאין סמך לזה מן הש"ס ובפרט במה שכתב חצי אמה ברוחב". אם כן נראה שהמ"ב לא הסכים לרוחב חצי אמה, אך לא גילה דעתו מהו שיעור זה. עם זאת יש לציין שבשעה"צ (סק"ח) ציין את הספר "משמחי לב" של הגר"ח פלאג'י, כמקור לדבריו לגבי שיעור אורך שלושת רבעי אמה בכל צד. ובספר שם (המודפס בסוף ספרו שו"ת לב חיים), כתב להדיא גם לגבי הרוחב שדי בשיעור שלושת רבעי אמה, וכן פסק הגה"ק מקומרנא בשולחן הטהור (שם סע' א'): "שיעור טלית אורכו אמה וחצי ורחבו שלשת רבעי אמה, ויש מחמירים שיהיה אמה על שתי אמות ואינו עיקר" (ראה כל זה בפסק"ת שם הע' 19). ואם כן לגבי רוחב הטלית, אם כן נראה בפשטות ששיעור רוחב שלושת רבעי אמה יועיל, כפי שלדעתו מועיל לברכה אורך שלושת רבעי אמה כאמור לעיל, כלומר שיעור רוחב של 36 ס"מ סה"כ (לא כולל נקב הצוואר, לדעת המ"ב כאמור לעיל), וצל"ע. ב. והוסיף המ"ב בשם ארצות החיים לגבי שיעור האורך: "ומנהג אנשי מעשה לדקדק שיהיה בו אמה מלפניו ואמה מלאחריו ונקב בית הצואר אין עולה למנין ובט"ק כזה יצא מן הספיקות ויכול לברך עליו ועכ"פ לא יפחות מג' ריבעי אמה באורך לכל צד דאל"ה יש בו חשש ברכה לבטלה כי כתבו האחרונים שמדדו ונמצא ששיעור ראשו ורובו של קטן הוא אמה וחצי". אם כן לדעת המ"ב כדי לצאת מכל הספיקות, נכון שגודל אורך הציצית יהיה אמה לפניו ואמה לאחריו, אבל גם באופן שגודל הטלית הוא, שלשת רבעי אמה לפנים ולאחור, ניתן לברך עליה. לפי זה שיעור האורך לפי מידות הגר"ח נאה, נכון שיהיה סה"כ אורך 96 ס"מ, כלומר 48 ס"מ לכל צד, וניתן לברך גם על אורך 72 ס"מ, היינו 36 ס"מ לכל צד. ג. אולם דעת מרן החזו"א (סי' ג' סקל"א) שאם עושים אמה לרוחב ניתן להסתפק בשיעור שלשת רבעי אמה לכל צד באורך. אולם הוסיף החזו"א (שם): "אבל הרי הוזהרנו על יראת הוראה למעשה אנו נוהגין לעשות אמה לפניו ולאחריו ונמצא ב' אמות ורחבו אמה". אם כן למעשה לדעת החזו"א (ראה קובץ אגרות ח"א סי' י'), יש לעשות (ע"פ מידות החישוב של החזו"א שאמה היא 58-60 ס"מ) את אורך הציצית סה"כ 120 ס"מ, 60 ס"מ לכל צד, ורוחב הציצית 60 ס"מ. ואף שציינו לעיל שדעת המ"ב (שם סק"ד), שנקב בית הצואר אינו עולה למנין. מכל מקום לדעת החזו"א (שם), אם כל אחד צד ברוחב הכתפיים מרובה על רוחב הנקב, אז גם בית הצואר מצטרף לשיעור. ואכן אם בכך מדובר, שיעור הרוחב לדעת החזו"א לחומרא הוא 60 ס"מ. ד. ובשו"ת יחוה דעת (ח"ה סי' ב') האריך מאד בנידון זה, והעלה בסוף, וז"ל: "שיעור טלית קטן שראוי לצאת בו ידי חובת מצות ציצית, הוא אמה וחצי אורך על אמה רוחב, ומכל מקום אנו נוהגים שלא לברך על טלית קטן, ופוטרים אותו בברכת טלית גדול. ואף על פי כן הנוהגים לברך על טלית קטן בשיעור הנ"ל, אין מזניחים אותם, שיש להם על מה שיסמוכו מעיקר ההלכה. [ושיעור אמה הוא ארבעים ושמונה סנטימטר, וכמבואר בספר שיעורי תורה]". אם כן לדעת הגר"ע יוסף זצ"ל, אמה וחצי אורך על אמה, יוצא אורך הטלית סה"כ 72 ס"מ, ברוחב 48 ס"מ. והוסיף שאף שהנוהגים לברך על טלית קטן בשיעור זה, יש להם על מה שיסמוכו. וכן כתב הגר"מ אליהו זצ"ל (מאמר מרדכי ימות החול פרק ז' ע"ח) על פי מרן הבא"ח (לך לך י"ב, וראה גם בשו"ת רב פעלים ח"ב סי' ו'), שכתב שנוהגים כ"ד גודלים והאורך ל"ו גודלים שזה, וכתב שם הגר"מ שזה יוצא 72 ס"מ על 48 ס"מ. עם זאת בספר הליכות עולם (לך לך ד') כתב הגרע"י זצ"ל, שלכתחילה אין לברך על טלית קטן אלא אם כן יש בו כשיעור שתי אמות אורך, כלומר 96 ס"מ, על אמה רוחב, 48 ס"מ, וגם שם סיים: "והמנהג שאין מברכין כלל על טלית קטן". ומכל מקום, ראה בילקוט יוסף (סי' ט"ז סע' ב'), שגם לבני ספרד, הנכנס לבית המרחץ או מקוה, והסיר מעליו הטלית הקטן, ושהה שיעור היסח הדעת (כחצי שעה), ורוצה לברך על טלית קטן שיש בו כשיעור הנ"ל, מעיקר הדין רשאי לעשות כן. כמו כן נהגו שאם מחליף בגדיו ולובש טלית קטן אחר (מצוי לפני שבת קודש), שיברך על הטלית האחר, כמ"ש מרן הבא"ח (בראשית י'), ובמקום מנהג לא אומרים סב"ל (יבי"א ח"ח סי' ב' סק"ז, ילקו"י שארית יוסף ח"א עמ' רמ"ז). ברכת ה' עליכם,