שלום רב, אשמח להבין האם יש יסוד הלכתי במנהג של קריאת הפטרת שובה עם הוספת הפסוקים מספר מיכה ואחר כך הפסוקים מספר יואל. לכאורה זה מנוגד לשו"ע או"ח קמ"ד סעיף א', ובמשנ"ב ס"ק ט', שאין לדלג בתרי עשר מנביא לנביא למפרע, דהיינו לחזור מספר מיכה לספר יואל. האם דבר זה מבוסס על כך שאנו קוראים מספרים מודפסים? הרי גם במשנ"ב מוזכר שקוראים מספרים מודפסים, ובכל זאת הוא לא פוסק בעקבות כך אחרת ממה שהוזכר בשו"ע. עוד שאלה: עד כמה המנהג של קריאה מתנ"ך מחייב? לכאורה נשמע אחרת מס"ק ו' במשנ"ב באותו סימן, שמדבר על כך שמסמנים ב"קונטרסים" המודפסים או בחומש את הפסוקים המתאימים בהפטרה תודה רבה

שלום וברכה! א. אכן המנהג שהזכרת אינו פשוט ואינו מוסכם: ראשית, בראשונים אכן לא מופיע לקרוא אחרי הפרק בהושע גם את הפסוקים ביואל וגם את הפסוקים במיכה, אלא מוזכרים שני מנהגים נפרדים, האחד להוסיף את הפסוקים ביואל (עיין תוספות מגילה ל"א ב, ד"ה "ראש חדש") והשני להוסיף את הפסוקים במיכה (עיין באבודרהם, סדר הפרשיות וההפטרות). וכך בפוסקים יש שכתבו שאין צורך לקרוא את שתי ההוספות אלא אחת מהן (עיין למשל דגול מרבבה תכ"ח). ויש שחילקו בין מצבים שונים: יש שכתבו שכאשר שבת שובה חלה בפרשת וילך מוסיפים את הפסוקים במיכה וכאשר שבת שובה חלה בפרשת האזינו מוסיפים את הפסוקים ביואל (עיין דגול מרבבה הנ"ל; משנ"ב תכ"ח, כג). ויש שכתב שבקריאה מספר מודפס קוראים את הפסוקים במיכה (שהם רחוקים) ובקריאה ממגילת קלף קוראים את הפסוקים ביואל (שהם קרובים) (אגרות משה או"ח א קע"ד). ויש שכתבו שאכן קוראים גם את הפסוקים ביואל וגם את הפסוקים במיכה, אבל על פי הסדר, דהיינו יואל ואחר כך מיכה, ומן הטעם שהבאת, שאין לדלג בתרי עשר מנביא לנביא שקודם לו (שערי אפרים ט', כח). אבל יש שכתבו את המנהג לקרוא את הפסוקים ממיכה ואחר כך יואל (עיין אליה רבה תר"ג, ב). ויש שנימקו זאת כפי שהצעת, שבספרים מודפסים מותר גם לדלג למפרע (עיין דברי יציב או"ח קכ"ט; משנה אחרונה קמ"ד, ז). אכן זה לא פשוט, ובכמה פוסקים מוכח שלא סברו כחילוק זה, וכפי שכתבת (ועיין עוד במשנה אחרונה שם). ב. לגבי הקריאה מתנ"ך שלם: העדיפות לכך היא משום שבעיקרון אין לכתוב קטעים או פרשיות מן התנ"ך בפני עצמם, אלא רק משום הצורך התירו לכתוב ספר שבו נמצאות ההפטרות בלבד, בבחינת "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (עיין גיטין ס', א). מתוך כך כתב המגן אברהם (תחילת סימן רפ"ד), שבעבר אכן היה קשה לציבור לרכוש ספרי נביאים שלמים הכתובים על קלף, אבל לאחר שהומצא הדפוס (ובהנחה שגם דפוס כשר לקריאת ההפטרה - עיין שם במגן אברהם), אין כל קושי לרכוש ספרי נביאים שלמים, וממילא כבר אין סיבה להסתפק בספרים שבהם מודפסות רק ההפטרות. ועיין במשנ"ב רפ"ד, א, שפוסק כך, שכאשר קוראים מתוך ספר מודפס ולא ממגילת קלף יש לקרוא מתוך ספר נביא שלם, אבל מוסיף שאם אין ספר כזה אפשר לקרוא גם מהפטרה המודפסת בפני עצמה. אולם יש לשים לב, שאין צורך דוקא בתנ"ך שלם, אלא די בספר נביא שלם, שהרי ספר שלם מן הנביאים ודאי מותר לכתוב, גם אם אין זה תנ"ך שלם (עיין רש"י בגיטין שם, ד"ה "דלא ניתן ליכתב"). וכך כותב המשנ"ב שם בשער הציון אות ב', שיש לקרוא מספר נביא שלם, אבל לאו דוקא תנ"ך שלם.