שלום כבוד הרב. האם מותר לגדל בלורית הראש (מעל המצח) משום חציצה לתפילין או משום חוקות הגויים או משום דרך גאוה? תודה רבה

שלום וברכה, א. שיער ארוך אינו חוצץ בתפילין. חציצה קיימת רק כשמעבירים שיער ממקום למקום או כשהוא מגודל באופן קיצוני שמונע את הצמדת התפילין לראש. ב. מעיקר הדין אין איסור לגדל בלורית ליופי, כיוון שאין בזה סימן מובהק של חוקות הגויים, והמחמיר בזה תבוא עליו ברכת טוב. ג. יש פוסקים שציינו שיש בכך דרך שחץ וגאווה, אך נראה שכוונתם דווקא בבלורית בולטת וחריגה. מקורות: א. הגמרא בזבחים (יט.) דנה בשיער כהן שנכנס תחת בגדיו, אך לגבי הראש פשטות הסוגיה היא ששיער נחשב כחופף לגוף ואינו חוצץ. וכן פסק גם ערוה"ש (או"ח כז, יד), "שיער הראש כעצם הראש דמי" ואין לתת לו גבול באורכו, ושכן המנהג ואין לפקפק בזה כלל. וכתב שם "ואולי אם יש לו בלורית שמסבב גם צדדי השיער של מקום אחר למקום הנחת תפלין בזה וודאי יש חציצה". עם זאת היו שהחמירו בשיער ארוך ביותר (עי' מג"א סי' כ"ז סק"ד ומחצה"ש). והנה המ"ב (שם ס"ק ט"ו), חשש משיער ארוך ומגודל ביותר, שאינו נחשב עוד כדרך גידולו הרגילה וחוצץ. וז"ל: "כתב בספר מחצית השקל ורע עלי המעשה של אותן האנשים שמגדלין בלורותיהן מלבד כי הוא דרך שחץ וגאוה עיין מה שכתוב ביו"ד סימן קע"ו יש בו איסור בהנחת תפילין דכיון דגדולין הרבה ליכא למימר בהו היינו רביתייהו וחוצצים עי"ש ובלאו חציצה נמי בשביל הני שערות המרובים א"א לצמצם שיהיו מהודקין ומונחין על מקומן כדין". למעשה החציצה נאסרה רק כאשר מעבירים שיער ממקום למקום כאמור (כגון צמה או הברשה של שיער ארוך מצד אחד לצד השני של הראש), שכן אז אין זה מקום גידולו הטבעי. אך כשהשיער גדל ומונח במקומו הטבעי, גם אם הוא ארוך מאוד אינו חוצץ. ויש ראיה לכך מנזיר, המגדל פרע שער ראשו ומניח תפילין מחזקת את הסברה שאין באורך השיער כשלעצמו משום חציצה. וכן מאבל על הוריו במקומות שנהגו שלא להסתפר י"ב חודש (ראה יחוו"ד ח"ב סי' ב'). וע' בדברי הגר"ע יוסף זצ"ל (שם וח"ז סי' ב'), שמלבד האמור, הרי דעת הרשב"א שכלל אין דין חציצה בתפילין של ראש, ואף אם תמצי לומר כדעת החולקים על הרשב"א, שישנו דין חציצה, שמא הלכה כשיטות הפוסקים ששיערו של אדם נחשב כגופו ואינו חוצץ. ב-ג. לגבי גידול בלורית ואיסור חוקות הגויים, הנה יסוד האיסור מופיע כבר בתוספתא (שבת ז' א'), שם שנינו שאסור לגדל בלורית משום "דרכי האמורי" ואיסור "ובחוקותיהם לא תלכו". בביאור הגדרת ה"בלורית" האסורה נחלקו רבותינו הראשונים: רש"י (סוטה מט:) פירש שהכוונה לגילוח החלק הקדמי והשארת שיער מאחור כמין ציצית בעורף לצורך עבודה זרה, וכן כתב רבינו התשב"ץ (ח"ג סי' צ"ג) שתספורת זו הייתה נפוצה בין הגויים. לעומתם, רבינו הרמב"ם (ע"ז י"א א') הגדיר את הבלורית כגילוח הצדדים והשארת שיער באמצע הראש. על בסיס שיטות אלו כתב מרן הבית יוסף (יו"ד סי' קע"ח) כי בגידול שיער כלפי הפנים (המכונה כיום "בלורית") אין איסור, שכן אינו בכלל חוקות הגויים שנאסרו. בקרב האחרונים מצינו דעות נוספות; הב"ח (שם ד') והט"ז (שם סק"א) החמירו לאסור כל גידול שיער ארוך לנוי ויופי אפילו ללא גילוח, משום דרך שחץ וגאווה המאפיינת את הגויים. אולם הפרי חדש (חידושי מים חיים ע"ז י"א א') סבור שהאיסור חל רק על תספורת המיוחדת לגויים כחוק ללא טעם, ולכן הקל בגידול שיער פרוד שאינו קלוע. יתרה מכך, מצינו היתר מיוחד למי שקרוב למלכות וזקוק לכך כדי למנוע גנאי ולפעול לטובת הכלל (ב"ק פג., כס"מ י"א ג'), ויש שהדגישו שהאיסור כיום נובע בעיקרו מחובת הגדר והסייג מפני הידמות לתרבות של עוברי עבירה (רוח חיים קפ"ב ד'). אף שיש מרבותינו האחרונים שצידדו להחמיר, ביניהם מרן החיד"א (ברכ"י סי' קע"ח) שהביא בשם רבי דוד קורינלדי שיש לאסור גידול שיער לנוי, וכן כתב בספר שלחן גבוה (סי' קע"ח), מכל מקום כתב בספר גדולות אלישע (סי' קע"ח) שלפי הוראות מרן הבית יוסף שקיבלו הספרדים המנהג פשוט להקל. וכן הכריע הגר"ע יוסף זצ"ל (יחו"ד ח"ב סי' ב', הליכו"ע ח"ו עמ' ר"צ), שמעיקר הדין אין איסור בגידול בלורית בזמן הזה. עם זאת, סיים שנכון שלא להאריך את השיער יותר מדי, וראוי לחוש לדברי המחמירים בזה. ברכת ה' עליכם,