אם מישהו בכור מבחינת שנולד ראשון אך לא פטר רחם, האם הוא צריך לעשות תענית בכורות? קראתי (בפניני הלכה)שאם מישהו אינו פטר רחם ובכור מהאם אינו חב בתענית בכורות כיוון שאין לו חלק בירושה ואינו צריך פדיון. ולפי מה שהבנתי גם בכור מהאב שלא פטר רחם אין לו חלק בהם כי פוסקים חכמים ולא כר שמעון. אבל הוא עדיין כתב בכור מהאם, השאלה האם זה בדווקה או לא? (כי הוא דיבר גם על בכור מהאב אך לא אמר על בכור מהאב שאינו פטר רחם שפטור.

שלום וברכה, א. מי שהוא בכור לאביו או בכור לאמו מתענה בערב פסח (שו״ע סימן תע״א). הטעם לכך הוא שבמצרים מתו הן בכורים לאב והן בכורים לאם (טור, גר״א, ומ"ב שם). ב. אישה שהפילה נפל ולאחר מכן ילדה בן קיימא — אף על פי שהבן אינו נחשב בכור לעניין פדיון הבן, שהרי אינו פטר רחם, מכל מקום הוא נחשב בכור לעניין נחלה, ולכן צריך להתענות. לפיכך, אם כבר נולד לאב בן קיימא מאישה אחרת, נמצא שבן זה אינו בכור לא לנחלה ולא לפדיון — ואינו צריך להתענות (שולחן ערוך הרב תע ב). ג. מי שנולד ראשון לאביו בניתוח קיסרי (בלשון הגמרא: יוצא דופן), ואינו פטר רחם וגם אינו בכור לנחלה — נחלקו הפוסקים אם עליו להתענות. למעשה, הפתרון פשוט שישתתף בסיום מסכת ויפטור את הצום. ובשעת הדחק שלא שמע סיום מסכת - יכול להקל. הרחבה: ג. ישנו ספק לגבי בכור שנולד בניתוח קיסרי: הוא אינו בכור לנחלה, וגם אינו פטר רחם. הכף החיים (סימן תע ס״ק ג) כתב שאינו צריך להתענות מחמת הספק. הגרש״ז אויערבך כתב בשם ה״דברי שאול״ שיש לו להתענות (הליכות שלמה פרק ח הערה 2, אך ציינו שם בהליכות שלמה שנראה בדברי שאול שמקל בכך. ובתשובות והנהגות (חלק ג סימן קיג) כתב שהדבר תלוי בטעם התענית: אם הטעם הוא להראות שעושים תשובה, שהעבודה ניטלה מן הבכורות — יוצא דופן פטור, שכן אינו בכלל עבודת המקדש; ואם הטעם הוא משום שהבכורות הישראלים צמו אז שלא ימותו במכת בכורות ולכן צמים גם היום — יש לחייב את הבכור יוצא דופן משום שהמצרים שהיו בכורים יוצאי דופן מתו במכת בכורות. למעשה, בימינו שנהגו להיפטר מן התענית על ידי השתתפות בסיום מסכת, יש בכך פתרון פשוט. ובשעת הדחק ניתן להקל.