שלום עליכם! האם שיעור 72 דקות שנאמר על ברכה אחרונה הוא רק השערה עד כמה נחשב כדי שביעה או שזה שיעור של הפסק? נפקא מינה אם אכלתי כזית ומעיקרא לא שבעתי, אם גם כאן יש לי 72 דקות לברכה אחרונה? תודה רבה!

שלום וברכה! השיעור של 72 דקות אינו שיעור של "כדי שביעה", אלא שיעור מינימלי של זמן העיכול. דהיינו: בעיקרון, אם האדם לא בירך בסיום האכילה, הוא צריך לברך כל עוד האוכל לא התעכל. כאשר האדם אכל ושבע, המדד לעיכול הוא כל עוד הוא לא מרגיש רעב. אם הוא עדיין מרגיש שבע, גם אם עברו כמה שעות, הרי זה אומר שהאוכל עדיין לא התעכל, והוא מחוייב עדיין לברך. כאשר האדם אכל רק כמות מעטה, וכגון מי שאכל רק כזית כפי שאתה מצייר, המדד הזה אינו רלוונטי, שהרי גם בזמן האכילה עצמה הוא לא שבע ממנה ומיד לאחריה הוא מרגיש רעב. במצב כזה הרעב אינו מעיד שהמאכל כבר התעכל, אלא פשוט שהאדם לא אכל כמות מספקת. במצב כזה, מופיע בפוסקים שהשיעור הוא 72 דקות (כדי הילוך פרסה), שכל עוד לא עבר זמן כזה יש להניח שהמאכל עדיין לא התעכל. ממילא, התשובה לשאלתך היא שאכן יש לברך כל עוד לא עברו 72 דקות מן האכילה, אף שמדובר באכילה מעטה. אדרבה, דוקא במצב כזה של אכילה מעטה נאמר השיעור של 72 דקות, ובאכילה מרובה השיעור הוא גדול יותר. מקורות: שו"ע קפ"ד, ה. משנ"ב שם, כ.