שלום לרב. האם צריך לבדוק ביצה אם יש בה דם לפני שמבשלים אותה, מה עושים אם נמצא דם בביצה, האם צריך לזרוק אותה, והאם בביצי חופש הדין שונה?

שלום וברכה ! א. מעיקר הדין מותר לאכול ביצה מבושלת ללא בדיקה, כיון שסומכים על ה"רוב", שרוב הביצים הן ללא דם. אולם לכתחילה ראוי לבדוק אם פותחים את הביצה לפני הבישול, וכן נוהגים. ב. כאשר נמצא דם בביצים שמשווקים כיום בחנויות הגדולות (מתנובה וכדומה) - מעיקר הדין ניתן להוציא את הדם לאכול את השאר, אולם יש פוסקים שכתבו שראוי לזרוק את כל הביצה. למעשה המיקל ודאי שיש לו על מי לסמוך, והמחמיר תבוא עליו ברכה. ג. אם נמצא דם ב"ביצי חופש" או "ביצי רביה" המגיעות מלולים שנמצאים שם תרנגולים ותרנגולות, ויכול להתהוות מהן אפרוחים - לדעת מרן השו"ע ובני ספרד: אם הדם נמצא בחלבון הלבן - יש לזרוק את הדם ולאכול את השאר, ואם הדם נמצא בחלמון הצהוב - כל הביצה אסורה. ומנהג בני אשכנז וחלק מבני ספרד: שאין לחלק ותמיד יש לאסור את הביצה. ד. ביצי חופש שנמצא בהן דם במקום האוסר את כל הביצה - כל התבשיל נאסר למרות שהביצה בושלה בקליפתה, וגם הכלי צריך הכשרה. אולם אם יש בתבשיל שישים כנגד כל הביצה בלי קליפתה - התבשיל מותר. ה. לגבי מנהג האריז"ל, שהיה אוכל את הביצה שלימה, ולא היה חושש לדם, ראה בהערה. מקורות והרחבה: א. השו"ע והרמ"א (יו"ד ס"ו ח') התירו לאכול ביצה מבושלת ללא צורך בבדיקה, כיון שהולכים אחר "רוב", ורוב הביצים הן ללא דם. עם זאת הרמ"א (שם) כתב שנוהגים לבדוק את הביצים לפני כאשר יש אפשרות כזו, כגון שפותחים אותה לפני שמבשלים אותה. ונכון לנהוג כן גם בביצים המשווקות היום, כיון שהדם שבהן אף שאינו אסור מהתורה, מכל מקום אסור מדרבנן. ב. טעם המתירים כיון שמדובר בביצים שלא הגיעו ע"י זכר אלא נחשבות ל"ספנא דארעא" כלומר שהתחממו בקרקע. רק שיש להוציא את הדם משום מראית עין (שו"ת יבי"א ח"ג יו"ד ב'), אולם ראה בשו"ת אגרו"מ (יו"ד ח"א ל"ו), שבט הלוי (כ"ב), ותשובות והנהגות (ח"ב שפ"ד) שמן הראוי להחמיר גם באלו להחמיר, ובשם הגרי"ש אלישיב (בס' אשרי האיש) כתבו שאף שמעיקר הדין השאר מותר, מכל מקום המנהג לזרוק, וכן שמעתי בשם הגר"מ אליהו זצ"ל. ג. מבואר בשו"ע (שם ס"ו ב') שאם נמצא דם בביצה שהתחיל להתוות בו צורת אפרוח, אותו דם אסור באכילה מהתורה, ואם אין ידוע שמתרקם בו אפשר, מכל מקום אסור מדרבנן. ונחלקו (שם) השו"ע והרמ"א באיזה מקרה כל הביצה נאסרת כאמור בגוף התשובה. וכתב הבא"ח (ש"ש תזריע – טהרות ה'): "נהגו שלמים וכן רבים לאסור, ואף על גב דמרן ז"ל לא אסר אלא בחלמון, אבל בחלבון פסק זורק הדם ואוכל השאר, ראוי לאסור בכל גוונא, וכן נוהגים פה עירנו בגדא"ד", והוסיף שם הבא"ח, שבשעת הדחק או בהפסד מרובה יש לסמוך על המתירים אם נמצא הדם בחלבון. ד. כן מבואר בשו"ע (יו"ד פ"ו ה'), וברמ"א (שם) כתב שהקליפות מצטרפות (אפילו של ביצים מחיה טמאה) עם ההיתר לבטל את האיסור. וראה בש"ך שם (ס"ק י"ז) שביאר הדברים. ה. ראה במחברת הקודש (דף ל"ד ע"ג): "הביצים היה מורי האריז"ל אוכל אותם אף שלימות ולא היה חושש לדם הנמצא בהם לפעמים". ויש לתמוה איך קדוש ה' כרבנו האריז"ל, שהיה מדקדק ומחמיר במצוות כידוע, לא חשש לשמא ימצא דם. וראה במחזיק ברכה (יו"ד סי' ס"ו אות ט'), וביד אפרים (סי' ס"ו סע' ח'). והנה בשער המצוות (אחרי דף כג.) העיד מהרח"ו: "ובענין ביצה צלויה, ראיתי למורי זלה"ה פעמים שהיה גומעה כשהיתה צלויה בלתי שישגיח בתוכה אם יש בה דם או לא ולא היה חושש לסברת המחמירין שלא לגמוע ביצה צלויה והביא ראיה מן התלמוד מכמה מקומות בענין גמיעת הביצה כמו שהיא חיה או צלויה וכמעשה דר"ע (עירובין מא.) שהיה בתענית ערב שבת והביו לו ביצה מגולגלת וגמעה חיה והרבה כאלה, והטעם שהוא ספק ספיקא דרבנן". וכוונת הדברים, שיש ב' ספקות להתיר, א. שמא אין בביצה זו דם, ב. גם אם תרצה לומר שיש בה דם, שמא נמצא הדם בחלבון ומותר. ואף שספק ספיקא זו אינו מתהפך (עי' בעניין ספק ספיקא בש"ך יו"ד סי' ק"י ובאות ט"ו גבי ספק ספיקא דאינו מתהפך, ואם ב' הספקות אינן בגוף אחד), כלומר שלא נין להפך א הספק מהסוף להתחלה ולומר, אם תרצה לומר במקום האוסר שמא אין שם דם, כיון שבתחילה תלינו שיש דם, א"א לתלות ספק שני ולומר שמא אין שם דם. אך מכל מקום כיון שהספק הראשון יצא לברר אם הביצה מותרת, ממילא אפשר להמשיך ולתלות ספק שני מענין הספק הראשון ולומר, שמא הדם במקום שאינו אוסר (וע' באריכות בעניין זה בספר דברי שלום סי' ס"ו). בברכה רבה,