שלום, רציתי לדעת ההסבר על המשפטים לקוחים מספר מוסר, מעלות המידות: "ויהיה דעתו נוחה עם הבריות". "ומן הנדיבות - מי דבריו בענוה ופיוס, ונחת רוח ורצון". מה משמעות של דעת נוחה, והצמידות של נחת רוח ורצון. ישר כוח!

שלום דעת נוחה - מרוצה, ובהקשר של השאלה - מרוצה לבריות, הבריות יאהבו אותו ויהנו להיות בסביבתו. נחת רוח ורצון - סִפּוּק, שׁביעות רָצוֹן מהמצב הקיים, ובהקשר של השאלה - אדם שנותן ומפרגן לבריות, וכאשר הם לידו הם מרגישים בנוח ולא בתחרות או במתח, אלא מרוצים מהמצב והשהות איתו. יום טוב