ביחס להלכה שלאחר שלושים יום של אמירת "ותן ברכה", האדם יכול לסמוך על כך שלשונו התרגלה. האם הדבר נכון גם אם בכמה וכמה מהתפילות טעיתי בשטף לשוני אך תיקנתי בתוך כדי דיבור? אם לא נחשב, והיו כמה וכמה תפילות כאלה (לא זוכר בדיוק כמה), ממתי אני יכול לסמוך על שלשוני התרגלה?

שלום וברכה, אם טעית ותיקנת תוך כדי דיבור אתה יכול לסמוך על כך שלשונך התרגלה לאחר שלושים יום. אמנם יש מחלוקת לגבי מי שטעה ולא תיקן תוך כדי דיבור, וז"ל המשנה ברורה (קיד לז): "כתב הט"ז אם שגג או פשע באיזה יום או יומים מאלו הל' יום ולא התפלל כלל מכל מקום לא הורע חזקתו על ידי זה ואין צריך להשלים כנגד זה יום אחר עי"ש וכתב בספר מגן גבורים דכל שכן אם שאל בשומע תפילה וכדומה דעולה לו ועיין במחצית השקל ובספר מאמר מרדכי ובדה"ח שכולם מפקפקים בדינו של הט"ז". עכ"ל המשנה ברורה. בנידון שלנו שתיקנת את לשונך תוך כדי דיבור בוודאי שאתה יכול לסמוך על לשונך לאחר שלושים יום, כי בתיקון תוך כדי דיבור אתה יוצא ידי חובה, ולאחר שלושים יום ישנה חזקה שאתה אומר כמו שצריך או על כל פנים אתה שוגה בלשונך ומיד מתקן.