בס"ד קיבלתי הודעה מהביטוח הלאומי על חוב של תשלום מלפני כמה שנים. לא עבדתי באותה תקופה ולא ידעתי שאני צריך לשלם דמי ביטוח לאומי. בכל מקרה שלמתי שבוע שעבר את החוב ורציתי לברר לגבי מעשר כספים. כיום אני עובד ואני מתלבט האם על מנת לחשב את הסכום שצריך לתת ממנו מעשר, צריך להחסיר את החוב ששילמתי שבוע שעבר. כאשר אני חושב על זה, הרי בין אם הייתי עובד ובין אם לא הייתי צריך לשלם את הסכום, מכאן אולי נובע שלא שייך להחסיר את החוב ששילמתי מהסכום שממנו מופרש מעשר. שאלה שנייה: ואם כך, אז מדוע נפסק להפריש מעשר מהשכר הנטו שבו כבר ירד הסכום של הביטוח הלאומי, שהרי בכל מקרה האדם היה חייב לשלם סכום מסוים מהביטוח הלאומי (או יותר נכון היה חייב לשלם 170 ש"ח), גם אם לא היה עובד. "מי שאינם עובדים ואין להם הכנסות ישלמו דמי ביטוח לאומי מינימליים לחודש בסך 67 ש"ח ודמי ביטוח בריאות מינימליים לחודש בסך 103 ש"ח , ובסך הכול ישלמו בחודש 170 ש"ח ." תודה רבה

שלום וברכה! אם בתקופה המדוברת שבה לא עבדת היתה לך הכנסה אחרת כלשהי שממנה היית מפריש מעשר כספים, נראה שאתה יכול להחשיב כעת את התשלום לביטוח הלאומי כהפחתה מהכנסתך, ולתת מעשר רק מן הסכום שנשאר בידך לאחר התשלום. אך אם באותה תקופה לא היתה לך הכנסה כלשהי, נראה שאין להפחית סכום זה מן ההכנסות של עכשיו. הרחבה: כמה פוסקים כתבו שניתן לנכות את תשלומי הביטוח הלאומי מן ההכנסות, ולהפריש מעשר כספים רק מן הסכום הנותר (עיין פסקי הגרש"ז אוירבך, כתב עת קול תורה ל"ט, עמ' פ"ח; פסקי הגר"ש ווזנר, כתב עת מבית לוי י"א, עמ' כ"ט). הסיבה לכך היא שהאדם מחוייב בתשלומים אלה, ולפיכך בפועל הכסף הזה אינו מגיע לידיו והוא מקבל סכום קטן יותר, וחישוב המעשר הוא רק מן הסכום שהגיע לידו של האדם. אין זה דומה לביטוח חיים פרטי שהאדם רוכש לעצמו, שאז האדם קיבל את מלוא המשכורת והוא החליט להשתמש בחלק ממנה לרכישת ביטוח, ולפיכך הוא צריך להפריש מעשר מן הסכום הכללי, כמו שאדם שרוצה להשתמש בכספו לכל שימוש אחר צריך להפריש תחילה מעשר מן הכל (עיין קול תורה שם). אולם ישנה מחלוקת בין הפוסקים, לגבי מיסים שאינם תלויים בהכנסתו של האדם אלא מוטלים על כל אדם באשר הוא: יש שכתבו שמיסים כאלה אין לנכות מן ההכנסות, משום שאין הם קשורים להכנסה (עיין שו"ת אגרות משה, יו"ד חלק א', סימן קמ"ג). לעומת זאת יש שכתבו שגם מיסים כאלה יש לנכות, משום שסוף סוף האדם אינו זוכה בכסף זה ואינו יכול להשתמש בו כרצונו (עיין שו"ת שבט הלוי חלק ה', סימן קל"ג; ועיין שו"ת מנחת יצחק חלק ה', סימן ל"ד אות ט', שסומך על כך מעיקר הדין). על פי הדעה הראשונה היה נראה לחלק כפי שהצעת, שאת הסכום הבסיסי של הביטוח הלאומי אין לנכות מן ההכנסות, ורק את היתרה שתלויה בהכנסה יש לנכות. בעוד שעל פי הדעה השניה כל התשלום לביטוח הלאומי מנוכה מן ההכנסות. למעשה מסתבר כפי הדעה המקילה, שכן סוף סוף בעקבות התשלום לביטוח הלאומי האדם מקבל לידיו סכום קטן יותר, והסכום שנוכה לביטוח הלאומי אינו בידו ואין הוא יכול לעשות בו כרצונו. כך משמע גם מדברי הגרש"ז אוירבך שהבאנו לעיל, ומנימוקו לחלק בין ביטוח לאומי לביטוח פרטי. וכך הוא גם המנהג הרווח, כפי שציינת, שמפרישים מעשר כספים מן הנטו, בעוד שלפי שיטתו של האגרות משה היה צריך להוסיף לנטו את השיעור המינימלי של התשלומים שכל אדם מחוייב בהם (170 ש"ח) ולהחשיב גם סכום זה כחלק מן ההכנסות לעניין חישוב המעשר. במקרה המיוחד שלך, בעצם היית אמור לשלם את דמי הביטוח בעבר, ובטעות התשלום נדחה לעכשיו. במצב כזה, מסתבר לענ"ד לחלק בין שני מצבים: אם באותה תקופה שלא עבדת היתה לך הכנסה אחרת שממנה הפרשת מעשר (כגון מלגה שלך, משכורת של אשתך וכדומה), אז אלמלא הטעות היית אמור לשלם באותו זמן את דמי הביטוח הלאומי ולנכות אותם מן ההכנסות לצורך חישוב המעשר. באותה תקופה נתת בעצם מעשר בשיעור גבוה יותר ממה שהיית אמור לתת, ולפיכך כעת, כאשר אתה משלם את התשלום של אותה תקופה, אתה יכול להחזיר את הנתינה העודפת הזו על ידי ניכוי התשלום מן ההכנסות. אבל אם באותה תקופה לא היתה לך הכנסה כלשהי (כגון שהיית סמוך על שולחן הוריך), אז היית אמור לשלם את הביטוח הלאומי מבלי שהדבר ישפיע על נתינת מעשר כספים, שלא היית מחוייב בו כלל באותה תקופה. ממילא, העובדה שהתשלום התעכב ואתה משלם אותו כעת בזמן שיש לך הכנסות, אינה מצדיקה שתחשיב אותו כעת לעניין מעשר כספים. זהו חוב שאינו קשור לחישוב מעשר כספים, אלא שבמקרה אתה פורע אותו עכשיו כאשר כבר יש לך הכנסות ואתה מפריש מעשר.