שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • יסודות האמונה

תורה שבעל פה מדויקת ואמיתית?

undefined

רבנים שונים

כ"ד שבט תשס"ו
שאלה
בפרשת יתרו קראנו שה’ מסר את התורה למשה ומשה מסר אותה לעם. כמו כן קיימת התורה שבעל פה אשר הועברה מדור לדור. והרי אנו בני האדם נבראנו עם מגבלות זמן וזיכרון מסויימות, כלומר דור שמעביר שמעביר לדור שאחריו וכך הלאה - איך יתכן שבמשך הדורות - התורה שבעל פה לא עוותה? איך יתכן שבכל מה שנמסר מדור לדור במשך כאלפיים שנה - לא הוחסר דבר- הרי כולנו "רק" בני אדם ומה עוד שלא היו אפילו אמצעי כתיבה בדורות הרבה יותר קודמים, האם התורה שבעלפה מסתמכת רק על אמונה שאכן הכל הועבר עד היום במלואו?
תשובה
השאלה שלך היא מאוד יפה ונכונה – האם אין חשש לטעות בתורה שבעל פה? נראה שהשאלה היא אינה שאלה טכנית אלא שאלה מהותית: אמנם בחיים יש הרבה דברים שאנו עושים גם כשאין לנו בהם ודאות מוחלטת, אך מהי התחושה הנפשית שצריכה ללוות אותנו כאשר אנחנו הולכים לאורם של דברי התורה שבעל פה? האם נכון צריכים להרגיש שאנחנו עושים זאת רק מכח הספק (גם אם הוא ברמה גבוהה של ודאות), או שמדובר בודאות מוחלטת? האם יתכן שכאשר אנו מקיימים מצוה כלשהי אנחנו איננו מקיימים את רצון ה' כפי שהוא באמת? אני חושב שיש שתי סיבות לכך שהאפשרות השניה היא הנכונה: א. אנחנו מקיימים את דברי התורה שבכתב ושבעל פה כי הם רצון ה'. כיון שה' הורה לנו לסמוך על דברי החכמים (בספר דברים, פרק יז, פסוקים ח-יב), ממילא גם אם תאורטית חלה טעות כלשהי הרי אנחנו מצידנו מקיימים את רצון ה' באופן מלא. המחשה בולטת לכך היא בעיקרון הידוע "לא בשמים היא", ואם חכמי ישראל מגיעים למסקנה מסוימת ולאחד החכמים התגלה בנבואה שבשמים אומרים אחרת, אותו חכם חייב ללכת לפי מסקנת חכמי ישראל, ואם הוא יעשה כפי שהתגלה לו בנבואה הוא לא יעשה את רצון ה'. ב. בהקדמה לספר 'בית ישי' של הרב שלמה פישר הוא מבאר, שכשם שקיימת השגחה על עם ישראל ששמרה עליו בגלותו אלפים שנה – כך קיימת השגחה על התורה, שהרי ישראל והתורה הם כאיש ואשה שאין לאחד קיום בלי השני. על כן הקב"ה משגיח שלא תהיה טעות ושכחה, ואם קרה שבכל זאת היתה טעות או שכחה אז כנראה באותו דור היה רצון ה' שננהג אחרת מההלכה הקבועה לדורות. נזכור כי בזמן הנבואה והסנהדרין היו לפעמים 'הוראות שעה' לעשות מעשה שבזמן רגיל הוא עבירה, אז בהחלט יתכן שכל עוד לא זכינו להתחדשותם – הקב"ה גורם לחכמי ישראל לטעות או לשכוח באופן שיתאים לצורך אותו דור. שתי הסיבות שכתבתי למעלה נעוצות ב'התערבות' אלוקית – ה' ציוה עלינו לסמוך על חכמי ישראל גם אם הם לכאורה טועים, וה' משגיח על התורה שלא יהיו בה טעויות. אני רוצה לסיים ולומר שגם מן הבחינה הטבעית הפשוטה, שכחה של חכמי ישראל היא דבר נדיר שכן ודאי שמוסרי התורה ודאי היו רגישים מאוד והקפידו מאוד על דיוק המסורת. גם אז היו אמצעי כתיבה (אם כי לא כמו היום), ובנוסף כח הזיכרון היה הרבה יותר מפותח דוקא בגלל שלא סמכו על הכתב. נצרף לכל אלו את העובדה שמעבירי התורה שבעל פה מזמן משה רבינו ואילך היו אנשי קודש עליונים, החל מיהושע דרך הנביאים והתנאים. הרב יעקב כהן
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il