אבי חולה במעין אלצהיימר (לא ממש חמור). את קבלת השבת ומלווה מלכה והבדלה אני עושה אצלם. גם מתוך כבוד ויראה וגם ע"מ להכניס את השבת בעוד בית בישראל. לקראת מוצ"ש מקבל אבי מעין התקפת עצבים כועס ומקלל ועוד מרעין בישין. אותי הוא "מחליף" באחד מאחיו. עליהם הוא כועס ובצדק רב, שכן "השליכוהו לעת זקנה". עם כל רצוני לקיים את המצוות הנ"ל, יוצא שאני מתחיל שבוע עם סעודה רביעית ועם קללות לא עלינו. מה לעשות? אני נקרע.

אם אביך שמח שאתה בא לעשות הבדלה וגם אתה מסייע במלוה מלכה אין לך לחשוש מכעסו וקללותיו אין להם משמעות מפני מצבו. הם נהפכות לברכות. ולך השכר מתרבה ככל שהקושי גדל. לפום צערא אגרא.