ידוע שכל דבר שנעשה בעולמנו, נקבע מן השמים. לדוגמה אחד פגע באדם אחר, ובתגובה השני גידף את הראשון על מעשה הפגיעה. האם עשה מעשה נכון, הרי הראשון עשה דבר שצווה עליו מן השמים על כן האדם השני לא היה צריך לגדף את הראשון גם אם המעשה חמור?

בשאלה הבאת שני עניינים שראוי להפריד ביניהם. כל דבר שקורה בעולמנו נקבע משמים אולם אין זה מסיר את האחריות מהאדם המבצע את הדבר. אם ניקח למשל רוצח, הוא יכול לטעון שאם הקב"ה לא רוצה הוא לא היה מצליח לרצוח ולכן אין הוא צריך לשאת בעונש אולם אין זו טענה נכונה. הקב"ה נתן לכל אדם בחירה חופשית לבחור ללכת בדרך הטוב ואדם שמחליט לעשות מעשה רע עליו לקחת אחריות על מעשיו ולא לומר הכל משמים. הדברים שאמרנו הם מצד העושה אבל מצד הנפגע יש לראות את הדברים בצורה אחרת. אדם הנפגע מחבירו (ואין בפגיעה זו הפסד ממוני שיכול להוציא מחבירו אלא עלבון, כמו שהבאת בשאלה) צריך לדעת שהקב"ה משגיח על העולם ואם מי שהוא פגע בו דבר זה הוא לטובתו כדי לכפר עליו או לתת לו שכר על עמידתו בנסיון. לכן אין לו לגדף את חבירו שהרי מגידוף זה לא יצא כל תועלת. כמובן, שבאופן טבעי אדם מרגיש פגוע ורק אנשים שמתנהגים בחסידות מצליחים שלא להרגיש כל פגיעה בהם, אבל גם מי שמרגיש פגוע ראוי לו שלא להחזיר לחבירו מנה אחת אפיים דבר שרק יגביר את המתח והאיבה ביניהם. אם הפוגע אינו אדם רע באופן רגיל יש חובה לדון אותו לכף זכות, שרק במקרה עקב לחצים או דברים דומים הוא פגע בך.