אני אדם דתי והותקלתי בשאלה על פשר הקנין שהאיש עושה בנישואין. למה צריך קנין, ובעיקר למה דוקא האיש קונה את האישה, לכאורה נראה שהאשה היא חפץ שעובר בעלות, ובמבט ראשוני ניתן לכנות זאת כשובניזם. האם התשובה נעוצה בתכונות המאפיינות את האיש והאישה?

מה שנזכר שהאיש קונה את אשתו אין זה קנין כמו קניית חפץ, כי אין לו רשות למכור אותה ואין לו רשות לשעבד אותה. אפילו מה שמעשי ידיה של האשה לבעלה אין זה מדין תורה, אלא תקנת חכמים תמורת התחייבות הבעל לדאוג למזונה ולכל צרכיה. ואם האשה חושבת שזה לא לטובתה שהיא יכולה בעבודתה להשיג את כל צרכיה מותר לה להגיד לבעלה שהיא מוותרת על מזונותיה וצרכים אחרים ממנו ואז אין היא חייבת לעשות שום עבודה למענו לא בבית ולא בחוץ. נראה לי שהמלה קנין שנאמרה בהקשר זה איננה קנין ממוני או רכושני אלא קנין אמוני, כדברי התוספות במסכת קידושין שעל ידי הקנין אין לאשה רשות להראות סימני אהבה לגבר זר, ובעצם הוא קונה את אהבתה ולא את גופה. וכמובן אשה שאוהבת איש והיא מוכנה להינשא לו איננה רואה בזה הפסד אלא זכות שמעידה על אהבת האיש והערכתו אליה שהוא מוכן לקנות ולשלם בעבור זה, ולא לחיות איתה חיים שאין בהם שום מחוייבות שהיום הוא חי איתה, ומחר בגלל סיבה פעוטה הוא מנתק את קשריו איתה.