נתקלתי לפני כחודשיים בעיתון "בשבע", שם הרב כתב לעניין גניזת עיתונים שיש בהם קצת דברי תורה ורוב מהותם הוא של חול, שהולכים לפי הרוב ואם הרוב הוא חול אפשר לזרוק את זה לפח, ואם הרוב הוא קודש אז העיתון חייב בגניזה. וכן כתב הרב בספר "פניני הלכה", וציין למטה כי המקור הוא מספר "מנחת יצחק" של רבי יצחק וייס, בערבים מתקיים אצלינו בשכונה בבאר שבע שיעור כללי כזה, ומישהו הזכיר שם את דברי הרב, הרב שמעביר את השיעור תמה על ההלכה, והחליט ללמוד אותה ביחד עם כל הלומדים ופתחנו את ה"מנחת יצחק", ולמדנו את כל חלק א’ סימן י"ז בעיון וגם את חלק א’ סימן י"ח, וראינו שהרב וייס לא סובר כמו שהרב אמר, ואף חולק על כך באומרו "אכן כתב שם דכל זה בנכתבו לצורך חול, אבל הרבה פעמים מדפיסים בעיתונים שמשמיעים חדשות, גם דרשות ודברי אגדה, ומאמרי חז"ל, ודינים וכדומה. ומכ"ש בעיתונים של היראים דכוונתם ללמד מהם מוסר ויראת שמיים, שבוודאי דין כתבי הקודש להם, ואף אם נכתבו בלשון המדינה" עיי"ש. וכן המנחת יצחק כותב שעדיף לשרוף את העיתונים הללו במקרה שאין אפשרות לגנוז והם עלולים להתבזות ברחובות, ואילו לפי מה שהרב אומר צריך לעטוף אותם ולהניחם יפה בפח, ושהליכלוך בפחים כיום הוא נקי יחסית לעבר, זה לא ברור כל כך. וגם איך אפשר לדעת בדיוק מה הרוב אם דברי חול או קודש?

תודה רבה על ההערה. אין לי עתה זמן לעיין בתשובתו כראוי, ובעז"ה אעשה זאת בקרוב. מכל מקום עצם הסברה שהולכים אחר כוונת ההדפסה ידועה, ויש שאפילו כאשר מדפיסים ספר קודש, סוברים שהואיל והמדפיס לא התכוון, או שהואיל ואין כוונה למכונה, שאין קדושה בספר. אחר עיון נוסף, כמדומה לי שלא סיימתם ללמוד היטב את סימן יח, שם כתב (באות יח) שאם כוונת הדפסת העיתון לצורך חול, אפשר בדיעבד לסמוך על כך שלא הודפס לקדושה ואפשר לשרוף את העיתון. ויסוד הסברה הוא שאין בהם קדושה, ולשם כך הזכרתיו. ואמנם לגבי עלונים של שבת, נראה שהוא נוטה יותר להצריך גניזה, אם כי לא קבע זאת במסמרות. והציטוט שהבאת הוא דעת רב שהזכיר, אך הוא עצמו לא הסכים לגמרי לדבריו.