א. בלי לפגוע, למה ה’ ברא שני מינים הרי אם לצורך הולדת ילדים ה’ היה יכול לעשות זאת בדרך אחרת ובשביל מה ה’ צריך את "הבעיות " של יצרא דעריות? ב. הגמרא אומרת שלא צימצמו את יצר העריות לשעת הזיווג והרוויחו בזה שיש "חדוותא דשמעתא". דבר זה לא מובן לי שהרי פרט לצדיקים גדולים לרובא דאינשי יש יצרא דעריות גדול, ו"יצר חדוותא דשמעתא" קטן וחלוש. ומעטים האנשים שיש להם משיכה מאוד גדולה ללמוד, אז איך זה מסתדר?

א. התורה במפורש אומרת "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" - ומבאר רש"י שללא הרגשת הצורך בקשר עם המין השני האדם היה מרגיש עצמו כשלם. לא היה לו דחף לשנות את עצמו. רק המציאות הזוגית היא הבסיס לכך שאדם מרגיש עצמו כחסר. בשאלתך נראה שאתה מעלה על דעתך אפשרות של יצירת איש ואישה ללא יצר עריות. המשמעות של יצירת איש ואישה זה שצריך שיהיה משיכה בינהם. מהות המשיכה היא יכולה לבוא מצד יצר הטוב ויכולה לבוא מצד יצר הרע. עצם המשיכה של איש לאישה אינו שלילי להיפך הוא טוב וראוי. אולם זאת אם זה נעשה מצד היצר הטוב. אולם אם המשיכה של האיש לאישה היא מצד יצר הרע כלומר מצד הצדדים הנמוכים הגופיים והאגואיסטיים של האדם אזי אדם הורס את הדבר הנפלא שיצר בו הקב"ה. ב. המשמעות של הרחבת היצר לנושאים נוספים אינה גורמת ליצר המיני להיפך ליצר הרע. להיפך, היא מאפשרת לראות את הנטיה המינית בצורה נקיה וטהורה יותר. זה בא לידי ביטוי גם בשמחת הלימוד. אולם זה רק כסימן לכך שהקב"ה נטע בנו כוח שיכול להופיע בצורה טהורה.