אני מאוד אוהבת אמנות ובעיקר את תחום הציור. בתוך עולם היצירה הזה אני כל הזמן מחפשת את הדרך ליצור מתוך תורה, ומתוך קישור אל ה’. זה קשה מאוד למצוא את הקשר בין האמנות לה’ (קשר פנימי ולא קשר חיצוני כמו לצייר חסידים ודברי תורה) בעיקר כי אין מי שיורה את הכיוון. ובכל זאת, אני מנסה כל הזמן להזהר ולחפש. הבעיה היא שאני רואה שהדבר היחיד שמעניין אותי לצייר זה נשים (צנועות כמובן, ובעיקר פנים). בהתחלה ניסיתי להתעניין בנושאים אחרים לציור (נוף, טבע דומם, מופשט, דיוקנאות של גברים או ילדים) אבל זה ממש לא מושך אותי ולא מעניין אותי, ובטח שלא נוגע במקום הפנימי, הרגיש שמתעורר בזמן יצירה. מצד אחד אני מרגישה שזה נגד עבודת ה’ לצייר נשים, כי זה לא צנוע להציג את זה בתערוכות וזה כאילו תחום שאין בו מקום שאפשר ל"ייהד", אבל מצד שני קשה לי להאמין שתהיה לי נטיית נפש שאין לה מקום בתורה, וזה ממש מתסכל אותי, מצד אחד לצייר ולהנות ולהודות לה’ על הכלי המדהים הזה שנתן בידי- ומצד שני, להרגיש שאני עושה נגד רצון ה’ (למרות שזה לא חטא הלכתי, אבל זו התחושה הכללית). האם יש דרך לעשות זאת בצורה נכונה, או שאני צריכה להלחם בעצמי ולזנוח את התחום הזה (כי לא נראה לי שאני אמשיך לצייר אם העיקר בשבילי לא יהיה)?

את יכולה וכדאי שתמשיכי לצייר נשים צנועות. אולם להראות ציורים אלו רק לנשים. את יכולה להראות זאת גם לרב והוא יחליט האם ניתן להראות את ציורייך גם לגברים. עלי והצליחי.