מה התורה מצפה מאישה, שחיי הנישואים שלה לא הצליחו ובעלה מסרב לתת לה גט, והוא נסע לחו"ל ונעלם. שהיא תשאר ערירית כל חייה, שתהיה תלויה בחסדי אנשים זרים לדברים בסיסיים בזקנתה, שתשתתף בכל הבר מצוות של הילדים של החברות שלה, ואפילו בחתונות שלהם, האם מישהו מהרבנים עבר אי פעם חיים שלמים כאלה של בדידות ועריריות, כשהדבר היחיד שמונע ממנו להקים משפחה הוא חוק תורני, הרי מן הסתם היא תפגוש אדם במהלך חייה, שמאוד ירצו להקים משפחה, ופתאום הרבנות שוללת מהם את הזכות הכה בסיסית. ומה חטאה של האישה הזאת, האם אלוהים אכזרי כל כך על אישה חפה מפשע, כל חטאה הוא שהיא התחתנה עם אדם לא מתאים. זה יכול לקרות לכל אחד. הרי התורה אינה נגד גירושים, אנחנו לא קתולים. מה גם שלבעלה כן מותר להתחתן, ורק לאישה אנו גורמים כזה סבל אכזרי. התשובה של חז"ל – שכופין ומכים את הבעל עד שיאמר רוצה אני, לתת גט, אינה עונה לי על השאלה כי זהו פיתרון טכני בלבד. מה גם שאפילו ברמה הטכנית אם הבעל נעלם בחו"ל הוא לא מועיל, אבל גם ככה זה לא תשובה מהותית. כדי לענות על השאלה, לדעתי אפשר להסביר את החוק התורני באופן הבא: מתן גט מצד הבעל פירושו התחייבות לכתובה, או לפחות שיחרור מהמחוייבות לפרנסת האישה, כמו שנישואים פירושם התחייבות ממונית לפרנסתה. ואם האישה מוותרת על הכתובה, או על ההתחייבות שלו לפרנס אותה, מותר לה להתגרש ממנו גם ככה בלי שהוא יתן גט. בית דין מוציאים אותה ממנו, כאילו התקבלה עדות שהוא מת. אותו דבר מהצד השני של המטבע, אם הבעל לא מסוגל או לא רוצה לתת לאישה את 3 התנאים שארה כסותה ועונתה, אזי האישה יוצאת ממנו ע"י בית דין בלי צורך בגט וכמו במיתת הבעל. (מעניין אותי אם הדוגמא הזאת כן מקובלת בהלכה) ולפי זה גם במקרה שהנישואים כשלו, והם נפרדו והוא נעלם, זה בדיוק כאילו שהוא לא מוכן לתת לה שארה כסותה ועונתה. ואפילו הוא בארץ אבל הם לא מסתדרים והיא רוצה להתגרש והוא כבר חי עם אישה אחרת, ומסרב לתת לה גט בגלל המזונות, ובכלל כי הוא אדם רע. כמובן שזה חייב להיות ממוסד ולא ספונטאני, ותהיה הכרעה רשמית של בית דין, אבל לפחות לא יהיו נשים עגונות חפות מפשע שמתייסרות כל החיים על לא עוול בכפם. לדעתי הדבר מתבטא גם במקרה של אישה שנאנסה, והתורה מחייבת את האנס להתחתן איתה. לכאורה הדבר מזעזע, אבל צריך להתייחס לזה במישור הממוני כמו בסוגיה הקודמת. נישואיה אליו אינם מכריחים אותה לגור איתו ואפילו לדבר איתו. אבל הם כן מכריחים אותו לפרנס אותה כל חייה, לפחות עד שתהיה מסוגלת להקים משפחה משל עצמה. ואכן הוא היה רוצה להתגרש ממנה כדי להתחמק מעול הפרנסה שלה, ולכן התורה אוסרת עליו לגרשה כל ימיו. אבל כמובן שאם היא מצאה לה אדם אהוב שעימו היא מסוגלת להקים משפחה למרות הטראומה הרגשית שגרם לה האנס, היא יכולה לבטל את ה"נישואים" שלה עם האנס, ולשחרר אותו מהמחוייבות לפרנס אותה כל ימיו. הערה: הדברים מאוד מטרידים אותי בגלל ההשלכות שלהם על האמון שלי בתורה ובחוקיה. הרעיון שהצעתי פותר את הבעיה כיוון שהאישה אינה עגונה והיא רשאית להקים משפחה עם אדם שהיא חפצה בו מתי שהיא רוצה. אם רעיון זה אינו מקובל מבחינה הלכתית של ימינו, אני מאוד אודה לכבוד הרב אם יוכל לתת לי תשובה יסודית שתענה על הדברים באופן לא פחות יעיל ממנו. תשובות טכניות, או רוחניות, שבסופו של דבר האישה עגונה כל חייה, הן מבחינת העלמות הבעל, והן מבחינת נישואיה לאנס, אינן עונות על הבעיה המעשית של סבל. מה שקובע הוא המציאות המעשית – האם האשה רשאית להקים משפחה עם אדם שהיא חפצה או שנגזר עליה לחיות בייסורים עד יומה האחרון. וגם אם הרב יסביר שהיא צריכה ללמוד את הרעיון הרוחני העמוק העומד מאחורי הסבל שלה וכו’ זה לא פותר את הבעיה. היא נשארת עגונה. זה כמו להגיד שפיגוע זה דבר טוב כי צריך ללמוד את העומק שמאחוריו, וללכת לספר את זה לפצועים ומשפחות ההרוגים. האם אלוהים כל כך אכזר?

חוש הצדק והמוסר מפותח אצלך. אולם לצערי המציאות של הרע והצער שיש בעולם אינו תלוי בדיני תורה. שאלת הרע והאם הקב"ה אכזר יכולה להישאל כשאלה עצמאית ללא שום קשר לדיני תורה. וכי הסבל שיש בעולם הוא רק לנשים עגונות? האם אין מחלות, מלחמות, תאונות דרכים, ועוד צרות צרורות בעולם שאתה נתפש לאכזריות של הקב"ה כלפי נשים עגונות. צריך לפטור את בעיית הרע והסבל בעולם שהיא באמת שאלה גדולה אולם היא לא נוגעת לשינוי התורה ודיניה. צריך להבחין בין דיני התורה שהם דברים עצמיים ושאינם "תכנית כבקשתך" לבין מה שאנו רואים שאם ניתן במסגרת הדינים למצוא פתרונות אזי גם חז"ל וגם חכמים של היום יכנסו לעובי הקורה וינסו למצוא פתרון. ראשית בנוגע לאישה אנוסה אתה צריך לדעת שדין התורה שהיא תהיה אישתו של האנס תלוי ברצונה של האישה. רק אם האישה רוצה זאת מחייבת התורה את האנס לקחת אחריות ולא לזרוק את האישה החוצה לאחר שעינה אותה. אולם אם האישה אינה חפיצה בו, אין מחייבים אותה לחיות עם מי שאנסה. בנוגע לאשת איש שנתעגנת. העמדה של התורה היא שהקשר בין האיש והאישה שנעשה על ידי קידושין הוא קשר נצחי ואלוקי. זה דומה לקשר של אח ואחות. ללא דין תורה היינו אומרים שמהרגע שאישה התקדשה לאדם פלוני היא משפחתו וממשפחה אי אפשר להתנתק. הגישה הבסיסית של התורה שהנישואין יש בהם מימד מוחלט ואלוקי היא גישה שבאופן כללי מביאה להרבה טוב בעולם. אנו יודעים עד כמה קשה לשמור על קשר נישואין יציב. הידיעה הפנימית של בני זוג שהם זיווג מן השמים נותן יציבות גדולה לחיי הנישואין. נכון שהכלל הזה גורם לפעמים לקשיים גדולים במקום שהקשר בכל אופן נתקע. אולם גם שם הקושי שיש בפירוק החבילה הוא גורם במקרים רבים לדברים מוסריים. וכי יעלה על דעתך שאישה תקום יום אחד עם מצב רוח רע ותאמר לבעלה להתראות? נכון שכל כלל שנעשה הוא יכול גם לכלול מקרים שבהם אנשים סובלים אולם אי אפשר ליצור חוק שיש בו סתירה פנימית. או שקשר הנישואין הוא משהו רציני וחיבור עם רובדים עמוקים שהם מעל ומעבר לרצונות האנושיים, או שהנישואין זו יצירה אנושית שהולכת לפי החשק האנושי. התורה דוגלת בגישה שרואה בקשר הנישואין דבר אלוקי וקשר פנימי שרק על ידי כתיבת גט כריתות ניתן להפר את הקשר הכל כך עמוק. החידוש של התורה הוא הגירושין אולם הוא צריך להעשות בדרכים ובכלליים הלכתיים. המקרים של עיגון אינם רק במקום שיש גט זה יכול להיות גם כתוצאה מאי ידיעה האם הבעל נפטר או לא. אישתו של רון ארד אולי עוד מוגדרת עגונה. האם זה אכזרי או שזה מלמד על קשר כל כך עוצמתי שנותן כוח לכל הסביבה שמבינה מה המשמעות של קשר נישואים. אם היה ניתן להפסיק את הקשר ללא נתינת גט בהחלטה אנושית, זה היה מקרין על כל העוצמה של אמירת "הרי את מקודשת לי" שנאמרת על ידי כל זוג שנישא. זה שיש מקרים של עיגון זה מחדיר לכולנו את היחס הנכון לחיי הנישואין. ודאי שזה נורא ואיום לאישה העגונה אולם לפעמים הקב"ה מייצר מצבים כאלו שהם נועדו להראות את העומק והעומק של דברים שנעשים במציאות וזה נעשה במקרים רבים גם תוך כדי סבל לאנשים. נקודה זו ניתן להרחיב עוד ועוד. אם יש לך צורך בעוד הרחבה כתוב אלי או צלצל אלי. אנו מתפללים באמת לגאולה שלמה גאולה שתגאל לא רק את העולם באופן כללי אלא תגאל גם באופן אישי כל אחד ואחד מהמצוקות והקשיים שלו. עד אז אנו נשתדל לעזור ולהקל שהרי דרכיה של תורה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אולם לא משום זאת נשנה ונעוות את דיני התורה.