אמי ואבי בעודם בחיים כתבו צוואה שהכל יעבור בזמן מותם לאחיי. לאחר זמן התחרטו, קיימו פגישה בינינו והחליטו שהכל יתחלק בין כל הילדים חצי חצי ולא שינו אז את הצוואה ברשם הצוואות. לאחר תקופה אבי נפטר, אמי נשארה לבדה והיתה די מרירה למרות כל הנסיונות להיטיב עמה, וכל פעם הרגישה כעס כלפי אחד האחים. כשאבי נפטר היא הוסיפה אותי לחשבון הבנק ואף אמרה שבגלל שהבית רשום בצוואה על שם אחיי אז כספי הבנק יהיו שלי. קצת לפני שאימי נפטרה פרצה מריבה ביני לבין אימי על תלונות של חוסר זמן מצידי כלפיה, וזאת בגלל שאני עובדת. לאחר מכן נסעתי לנופש והיא כעסה על כך, ובזמן הנופש היא לא חשה בטוב ובבית החולים נקבע לה ניתוח לב פתוח. היא כעסה עלי מאוד שלא הגעתי, ובזמן שלא הייתי היא אמרה לאחיי שלא יתנו לי דבר מהבית, לטענתם היא אמרה: "אפילו לא מטאטא". יום לפני שהיא נכנסה לניתוח הגעתי לבית החולים, והיא אמרה לי שעכשיו שאני פה היא רוצה לחיות. היא נכנסה לניתוח ואחרי זה נפטרה. לאחר פטירתה חילקנו אני ואחיי את כספי הבנק, למרות שהיו רשומים רק על שם אמי ועל שמי מפני שהיה לי אמון מלא בהם. היום הם אינם מעוניינים לתת את המחצית מהדירה של הנפטרת, כי לטענתם זו הבקשה האחרונה שלה. מי מאיתנו נוהג נכון, אחיי שלא מעונינים לתת, או שעלי בכל זאת לבקש ממנו את החלק המגיע לי?

כל הנושא הזה הוא מורכב, ואי-אפשר לענות עליו "על רגל אחת" באינטרנט. אל תוותרי על חלק שנראה לך שמגיע לך, ותגשי לבית-דין שיכריע בנושא.