שמעתי כמה סיפורים על צדיקים שנענשו, והלקח היה שהקדוש ברוך מודד את הצדיקים כחוט השערה, אז מה הטעם בלהיות צדיק אם הדבר הכי קטן שחוטאים בו נגזר עליו מהשמיים עונש כבד ביותר?

כנראה שיש טעם בלהיות צדיק. אנו רואים את הצדיקים שלמרות שיש להם לפעמים קשיים הם מאירי פנים ושמחים בחלקם. הדחף שלנו להיות צדיק הוא לא נובע מאינטרס אגואיסטי. אנו עושים את הטוב משום שהוא טוב ונכון ולא בשביל השכר בא בעקבותיו. השכר של הצדיקים הוא בעיקר בעולם הבא שהוא עולם השכר. כאן בעולם הזה בעיקר אנו עושים מבחנים ומשקיעים בכיד להפוך את כל העולם להיות טוב יותר ומוצלח יותר. המשמעות של דברי חז"ל בנוגע לדקדוק עם הצדיקים כוונתם בנוגע לאתגרים שהקב"ה מציב לצדיקים. כמו שבצבא נותנים משימות קלות לחיילים פשוטים אולם למי שנמצא בסיירת מטכ"ל נותנים משימות מסובכות יותר כך גם בעולם הרוחני. הצדיקים מקבלים משימות שאנשים רגילים כלל לא יכולים לעמוד בהם וכלל לא נחשבות כמשימות כלפי אדם רגיל מפני שאין שום סיכוי שיוכל לעמוד בהם. כמו שהסכנה אליה נכנס החייל מסיירת מטכ"ל היא גדולה יותר, הוא פועל בשטח אוייב וכו' כך גם בעולם הרוחני במשימות קשות יותר יש סכנה גדולה יותר וזהו הכוונה ששם הקב"ה מדקדק כחוט השערה. גם כשח"ו מתוחה מידת הדין היא בעצמה גורמת לצדיק להזדכך ומכוחה הוא זוכה לרחמים גדולים. התפקיד של הצדיק להפוך כל הנהגה של מידת הדין למידת הרחמים. הפעולה של הפיכת מידת הדין למידת הרחמים גורמת טוב לא רק לצדיק אלא גורמת לטובה גדולה לכל הסביבה. במקרים שצדיק מסתלק מן העולם בגלל מידת הדין זה משום שהגיע זמנו להסתלק, אולם מעבר לסילוק הרגיל שלו זוכה הצדיק שמיתתו תהיה כפרה על כל הנשארים. וזה מה שאמרו חכמים מיתת צדיקים מכפרת. כל טוב. וכנראה שלמרות הכל כדאי להיות צדיק.