למדנו בישיבה שכל דבר שקורה לאדם זהו בעצם מעין דרך של הקב"ה לתקשר עם האדם ולומר לו מה הוא צריך לעשות, ואם קרה משהו מסוים זה בדווקא, ותוכל ללמוד מזה מה אתה צריך לשפר. עולות לי מס’ שאלות: 1. עד כמה צריך לקחת ולהתבונן על כל דבר? לדוגמא: אם הלכתי ברחוב ועפה לי הכיפה, האם צריך לחשוב למה זה קרה, מה אני צריך לשפר? (חוץ מלהוסיף עוד סיכה) 2. איך אפשר לדעת מה הדבר הספציפי שאני צריך להבין ממה שקרה לי? לא תמיד השיקול דעת נכון. 3. בעניין "לא תנחשו", לכאורה זה מעט סותר את הרעיון של להקשיב למציאות, הרי אומרים לנו לא להחליט החלטות לפי דבר מסוים שקורה? 4. איני זוכר באיזו גמרא ראיתי זאת אבל זכור לי שלמדתי לא לדחוק אם דבר מסוים לא הולך לך. האם זה אומר שאם אני מנסה לעשות מעשה שהוא בעצמו לא טוב ולא רע ויש לי הרבה מעכבים אני צריך לפסוק מלעשות אותו? אם אני באמת רוצה להשאר בישיבה אבל כל פעם דבר אחר(בשיטטיות מדהימה) מחייב אותי לחזור הביתה (פעם נשברת לי שן ואני צריך לעשות טיפול, פעם זה טסטים שאני נכשל בהם למרות שאני נוהג מצוין ועוד), האם אני צריך ללמוד מזה משהו? ואם כן, איך אני יודע ממה להרפות בעקבות עיכובים וממה לא להרפות למרות העיכובים?

ההבדל בין ניחוש לבין התבוננות בהשגחה פרטית הוא לפי מידת הקשר בין הדברים. ניחוש הוא כשאין קשר בין דברים שוננים ובאמונה תפלה מחברים בין דברים. התבוננות בהשגחה כשהדברים קשורים הגיונית. עד כמה על כל דבר אנו נותנים פרשנות זה תלוי במדרגת האדם. אם אדם במדרגה מאד גבוהה וראוי להשגחה פרטית על כל תנועה שלו אזי גם אם עפה לו הכיפה זה מכוון ואות משמים למשהו שקרה או למשהו שיקרה. אולם לסתם בני אדם אין מדרגה כל כך גבוהה. עוד דבר שניתן לומר, שאם אין בהירות בקשר בין הדברים סימן שאין קשר. כדי לתת פרשנות למאורעות צריך טביעת עין פנימית בלי להעזר בכוח הדמיון שיש בו הרבה דברים טפלים. מאורע שחוזר על עצמו מספר פעמים הוא יותר מעיד על הנהגה עם האדם. כאן האדם צריך לבדוק האם התיקון הוא בדרך ארץ או שהתיקון נוגע לתשובה ומעשים טובים. בנוגע למעשה טוב שאדם רוצה לעשות ויש לו עיכובים גדולים, האם העיכובים הם אות משמים לכך שיעזור את רצונו ויחפש דרכים אחרות לעבודת ה'? בדרך כלל אנו אומרים שכמו שאברהם אבינו היו לו מניעות רבות בדרך לעקידה והוא התגבר עליהם כך אנו נלמד ממנו. וע' על כך בהקדמת פאת השולחן לרבי ישראל משקלוב, מתלמידי הגר"א שעלה לארץ, שם הוא מתאר את התלאות והיסורין שעברו עליו במהלך ההימצאות בארץ. מתו רבים מבני משפחתו וכו' והוא לא נשבר וראה זאת כניסיון והתגבר על כל המניעות. ונראה שיש להבחין בין מניעות פנימיות שבהם יש יותר להתבונן שמא האדם בחר בדרך שאינה מתאימה לתכונתו האישית לבין מניעות חיצוניות שיש להתגבר עליהם.